פרשת מקץ - התנהגותו של יוסף במצרים

  • הרב מנחם ליבטאג

פרשת מקץ

בפרשת מקץ מסופר על עלייתו של יוסף למלוכה במצרים. אולם למרות המעמד הרם שזכה לו, אין הוא מנסה ליצור קשר עם אביו. האם יוסף אדיש לסבלו של אביו, שהתייחס אליו כאל בנו האהוב ואשר מתאבל על מותו?

בשבוע שעבר, בפרשת וישב, רצו עשרת בניו של יעקב להרוג את יוסף בגלל מה שנראה כקנאה גרידא! האם יש צידוק להתנהגות אכזרית זו?

כיצד עלינו להבין את התנהגותם של אבות האומה בשתי הפרשיות האחרונות? האם אירועים סוערים אלו נכתבו רק על מנת להזכיר לנו ירושה מבישה שאנו נושאים כעם או שמא יש בהם מסר לדורות הבאים?

בשיעור זה ננסה להתמודד עם קשיים אלו באמצעות שימוש ב"רעיון הבחירה" - נושאו של ספר בראשית - ביחס ליוסף ולאחיו. חלקו הראשון של השיעור משתמש ברעיון זה על מנת להסביר את יחסם של האחים אל יוסף, ואילו חלקו השני משתמש בו להסבר תכנית העל של יוסף.

חלק א - שנאת אחים ואידיאליזם

על מנת לעמוד על סיבת האיבה בין יוסף ואחיו עלינו לחזור אל חלומותיו של יוסף (שעליהם סופר בתחילת פרשת וישב). נתחיל בחזרה קצרה על שני החלומות:

1. "והנה אנחנו מאלמים אֲלֻמִּים בתוך השדה, והנה קמה אלֻמתי וגם נִצבה והנה תסֻבֶּינה אלֻמֹתיכם ותשתחוֶיןָ לאלֻמתי" (ל"ז; ז).

2. "...והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי" (ל"ז; ט).

אין צורך בנבואה על מנת לפרש חלומות אלו: הם מלמדים באופן ברור ביותר על רגש עליונות שפיתח יוסף כלפי משפחתו. אולם יש בהם גם דבר נוסף: הם נותנים ביטוי ליריבות קדומה יותר - היריבות שבין יעקב ועשו. הבה ניזכר בברכות שבירך יצחק את יעקב, הברכות שאותן רצה, למעשה, לתת לעשו: "ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירֹש… הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" (כ"ז; כח-כט). אפשר שמקבילה זו מלמדת כי יוסף לא הסתפק בהרגשת עליונות על האחים אלא גם סבר כי הוא הבן הנבחר, כשם שיעקב הוא בנו הנבחר היחיד של יצחק! ואם נוסיף לכך את אהבתו של יעקב ליוסף ואת היחס המיוחד שנבע ממנה (עיין ל"ז; ג), את כתונת הפסים של יוסף, שהיא סימן למלוכה, את העובדה שיוסף הוא בנה בכורה של רחל, אשתו האהובה של יעקב, ואת שתיקתו של יעקב לנוכח חלומותיו של יוסף (עיין ל"ז; יא) נגיע למסקנה ברורה: יעקב מתכוון למנות את יוסף (ואפשר שגם את בנימין, בנה הנוסף של רחל) ליורשו היחיד. במצב כזה חלומותיו של יוסף פשוט מוסיפים שמן למדורה!

רקע זה יכול לסייע בידנו בהבנת הבסיס האידיאולוגי של החלטת האחים להרוג את יוסף.

הכול לשם שמים

לו נתפש יוסף בעיני אחיו כראוי יותר, אפשר שהיו מסכימים למעמדו כמנהיג. אולם האופי שהאחים ייחסו ליוסף הטריד אותם לא מעט. בעיניהם היה יוסף "מלשין": "ויבא יוסף את דִבתם רעה אל אביהם" (ל"ז; ב). האחים הכירו בכך שמנהיגותו של עם ה', על האתגרים הרבים והקשים הצפויים לו, צריכה להיות למופת. האם יכול יוסף לקבל עליו תפקיד זה? עצם המחשבה שיוסף המלשין הוא שיהפוך למנהיג העם גרמה לאחים זעזוע. מבחינתם היה זה בלתי-אפשרי שיוסף הוא שיהיה מנהיגה של האומה שייעד ה' "לעשות צדקה ומשפט" (עיין י"ח; יט), והם החליטו כי למען כלל ישראל יש לסלק את יוסף!

האחים עמדו, למעשה, בפני אותה התלבטות שבפניה עמדה רבקה דור קודם. כשם שרבקה הבינה כי יצחק טעה בבחרו את עשו לממשיך דרכו הבינו גם האחים כי יעקב טעה בבחרו את יוסף. וכשם שרבקה השתמשה בתכסיסים על מנת להבטיח את בחירת הבן הנכון, כך ישתמשו אף הם בתכסיסים ובתחבולות על מנת שהבן המתאים ייבחר. האחים סברו כי למען הבטחת עתיד האומה, העומד כעת על כף המאזניים, מותר להם לנהוג על פי "תקנות לשעת חירום".

כאשר בא יוסף לבקרם בדותן נקרתה בדרכם של האחים הזדמנות פז. בתחילה הם מתכננים להרוג את יוסף על מנת להיפטר מהסיכון הטמון בבחירתו ואחר כך הם ניאותים למכור אותו ולשלחו לארץ רחוקה. מטרתן של שתי התכניות זהה: להרחיק את יוסף מהמשפחה הנבחרת (עיין ל"ז; כ - "ונראה מה יהיו חלומותיו"). אולם מתוך דאגה וכבוד לאביהם, שידאג כל חייו לבנו האובד, הם מחליטים להטביל את כתונת יוסף בדם כדי שיעקב יחשוב שיוסף מת. הם מקווים שאביהם יבין כי יוסף נדחה, וכך יוכל עם ישראל להמשיך להתפתח בכיוון הרצוי.

על בסיס רעיון הבחירה החורז את ספר בראשית יכולים אנו אפוא להבין את מעשה המכירה (הגם שאיננו יכולים להצדיק אותו). רצונם להרוג את יוסף לא נבע מקנאה גרידא כי אם מדאגה "כנה" לשלומו ולעתידו של עם ישראל.

מעשה אבות סימן לבנים

מעשה יוסף ואחיו יכול לשמש לנו תזכורת לכך שמטרות רוחניות נשגבות עלולות לפעמים לסמא את עינינו ולהשכיח מאתנו כללי מוסר בסיסיים. נראה שהלקח ממכירת יוסף רלוונטי בימינו הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית.

ייתכן שהפיוט "אלה אזכרה" שאנו אומרים ביום הכיפורים - המקשר בין הריגת עשרת הרוגי מלכות (שנהרגו על ידי הרומאים בחורבן הבית השני ובמרד בר כוכבא) לבין מכירת יוסף - מביע מסר דומה: על אף שמכירתו של יוסף התרחשה כאלף שנים קודם לכן חז"ל משווים בין התנהגות העם בתקופת הרוגי מלכות לבין התנהגות האחים במכירת יוסף. כידוע, חז"ל סברו שדור החורבן נענש על שנאת חינם (ולמרות פריחת לימוד התורה באותה תקופה; ראו הסיפור המפורסם על קמצא ובר קמצא, גטין נה ע"א), ואפשר שפיוט זה מפנה ביקורת דומה בצורה שירית: דור החורבן חזר על חטאי דור קודם ועל כן ראוי היה לעונש. הקב"ה יכול להעניש על חטאי הדור הקודם אם הדור האחרון ממשיך לחטוא.

חלק ב - מדוע אין יוסף יוצר קשר עם אביו?

עסקנו עד עתה בתהליך הבחירה מנקודת מבטם של האחים. על מנת לענות על השאלה השנייה שהעלינו נבחן כעת את תפישתו של יוסף את תהליך הבחירה.

אולם ראשית נפרט את השאלה מעט יותר: בהתחשב ביחסים הקרובים שהיו בין יוסף ואביו [ויש לזכור כי יוסף היה "בן זקונים" ליעקב - ל"ז; ג] ניתן היה לצפות שיעשה כל מאמץ אפשרי ליצור עמו קשר. אולם הוא לא עשה זאת לאחר שנתמנה לנגיד בבית פוטיפר ואפילו לא לאחר שנתמנה למשנה למלך מצרים ולא עמדה בפניו כל בעיה טכנית לעשות זאת! נראה שיוסף אינו מוטרד מן העניין. מתקבל הרושם כאילו יוסף מחק את עברו הקודם מזיכרונו.

שאלה זו הועלתה על ידי רמב"ן (מ"ב; ט) ונידונה אצל פרשנים רבים. רמב"ן מסביר כי מעשי יוסף הונעו בכוח רצונו להגשים את חלומותיו: יוסף הבין כי כדי לממש את התכנית הא-לוהית עליו לשמור על הנתק עם משפחתו.

אברבנאל חולק על רמב"ן ומסביר כי מטרתו של יוסף הייתה להביא את האחים לתשובה כנה (עיין פירושה של נחמה ליבוביץ לספר בראשית, שם היא מנתחת שיטה זו לעומק). דא עקא, שיטתו של אברבנאל יכולה להסביר רק את התנהגותו של יוסף לאחר הגעת האחים למצרים אך לא את התנהגותו קודם לכן.

במאמרו במגדים א (כתב העת למקרא של מכללת הרצוג להכשרת מורים באלון שבות) מציע הרב יואל בן-נון הסבר המבוסס על תפישתו של יוסף את תהליך הבחירה. אנו נשתמש בהסבר זה על מנת להסביר את התנהגותו של יוסף בטרם הגיעו אחיו למצרים - כלומר: במשך כעשרים שנה - אולם את תכנית העל של יוסף נבאר גם באמצעות דברי אברבנאל, עם הוספות קטנות משל עצמנו.

את דבריו פותח הרב בן-נון בהתמודדות עם דברי רמב"ן כי יוסף חש מחויב למימוש חלומותיו: אין זה מתקבל על הדעת שיוסף יגרום לאביו צער כה רב רק בגלל חלום; יתרה מזאת: מן המקרא (מ"ב; ט) ניתן לדייק כי יוסף נזכר בחלומותיו רק לאחר הגעת אחיו למצרים, ונראה שבשנים שקדמו לירידתם החלומות נשכחו!!

כדי להסביר את התנהגותו של יוסף מניח הרב בן-נון שיוסף לא חשב שאביו מאמין כי הוא מת. יוסף הניח שהאחים ידעו על מכירתו ועל כן ציפה שאביו ו/או אחיו יבואו להצילו. הישמעאלים הם סוחרים בינלאומיים העוברים הרבה דרך ארץ כנען. יוסף קיווה שאביו ישמע על דבר מכירתו ויצווה על האחים להתחקות אחר עקבותיו ולהצילו. אולם זמן רב חלף - ואיש לא הופיע. לאחר כמה חודשים - אולי אפילו שנים - התייאש יוסף: הוא חשב שנדחה מן הבחירה וכי אינו רצוי עוד במשפחתו והשלים עם גורלו זה.

ההיגיון העומד מאחרי מסקנתו המוטעית של יוסף יכול להתפרש בשני אופנים: בצורה שמרנית או בתיאוריית קונספירציה.

תיאוריית הקונספירציה

הבה נתבונן במהלך האירועים מנקודת מבטו של יוסף. בגיל שבע עשרה, כשהוא מלא שאפתנות ומרץ נעורים, נשלח יוסף על ידי אביו לראות את שלום אחיו. אולם הללו - ברגע שפגשוהו הפשיטו את כותונתו וזרקוהו הבורה. לאחר פרק זמן מסוים העלתה אותו מן הבור קבוצת מדיינים (או שמא היו אלה אחיו - עיין בשיעור משבוע שעבר) ומכרה אותו לשיירת ישמעאלים. יוסף חשב כי אחיו מתכוונים להבהיל אותו, אולי אפילו למכרו לעבד, אולם הוא לא ידע דבר על תכניתם להרוג אותו. הוא חשב כי ברגע שיגיעו האחים ליעקב הוא יחקור אותם על היעלמו וידאג למצאו. יוסף אינו מודע להונאה שהונו האחים את אביהם באמצעות כותונתו. הוא אינו מעלה על דעתו שאביו חושב כי נטרף על ידי חיה רעה.

חולפים הימים ודבר אינו קורה. יוסף מתחיל לתהות: מדוע אין איש בא לחפשו? האם אביו כבר אינו דואג לו? מדוע זרקו אותו האחים לבור ברגע שהגיע אליהם? מדוע שלח אותו אביו לבדו בדרך כה ארוכה לבקר את אחיו ששונאים אותו? אט אט מחלחלת ביוסף ההכרה שאביו קיבל צו א-לוהי כי רק בני לאה נבחרו בעוד שילדיה של רחל נדחו. מותה המוקדם של רחל מעיד, כנראה, אף הוא - חושב יוסף - כי לא הגיעה למדרגתן של שרה ורבקה.

במאמרו טוען הרב בן-נון כי יוסף סבר שאביו הוא שעמד מאחרי המזימה למכרו: הוא לא רצה לבשר ליוסף בעצמו את הבשורה הנוראה על דחייתו ועל כן העדיף להשאיר את ה"עבודה המלוכלכת" לאחים ושלחו אליהם בידעו שימכרו אותו.

ניתן אמנם ללכת בכיוון דומה מבלי להיזקק לתיאוריית הקונספירציה, שמצד עצמה נראית קצת מוגזמת: ייתכן שיוסף חשב כי בשוב האחים הביתה שכנעו את יעקב שהיעלמות יוסף היא אות משמים לדחייתו.

חלומו של יוסף

לחלופין ניתן להציע כי יוסף חש שנדחה מן המשפחה בגלל המכירה, ולמרות אהבתו של אביו כלפיו העדיף את חייו החדשים על פני השיבה לבית יעקב וההתמודדות עם החיים עם אחיו [תגובה מובנת בהחלט בהתחשב בעובדה שמדובר בנער בן שבע עשרה].

מכל מקום, יוסף היה משוכנע שננטש על ידי משפחתו והוא מקבל את הגזרה ומתחיל חיים חדשים, מנותק ממשפחתו ומחלומותיו: כשם שעשו הוא אבי אדום כך יעשה לו יוסף שם במצרים, ואולי אף יביא את שם ה' לאנושות בדרכו שלו, מבלי להיות חלק מן האומה הנבחרת.

הטבלה הבאה מדגימה את תפישתו של יוסף את הבחירה (בהתבסס על "אי-הבנתו" המקורית):

נבחרו

נדחו 

אברהם

 

יצחק

ישמעאל 

יעקב

עשו 

בני לאה

בני רחל 

ששת השבטים

 

אי-הבנה טרגית זו יכולה להסביר מדוע לא יצר יוסף קשר עם אביו גם לאחר עלייתו לשלטון.

כל זה משתנה כעבור עשרים שנה, כאשר יוסף מזהה את אחיו בין הבאים לקנות תבואה במצרים. כשהם משתחווים לפניו נזכר הוא לפתע בחלומות שחלם בצעירותו: האם עליו לבטל את חלומותיו ולהתייחס אל הדברים כאל צירוף מקרים או שמא עליו לבחון מחדש את הנחותיו הקודמות?

לאור האמור לעיל ננסה עתה להסביר את תכניתו של יוסף.

התכנית של יוסף

תגובתו הראשונית של יוסף - החלטתו שלא לחשוף את זהותו בפני אחיו - מובנת למדיי, אולם רצף האירועים המתרחש בעקבותיה מבלבל במקצת. לו כל שרצה היה רק להסתיר את זהותו מפניהם יכול פשוט להתעלם מהם - הלוא מובן כי אין הוא בא במגע עם כל זר שבא לקנות תבואה. מדוע, אם כן, האשים את אחיו בריגול? ומדוע החזיר להם את כספם? ומדוע הטמין את גביעו אצל בנימין כששבו?

ברור שיוסף אינו מתעלל באחיו סתם על מנת להשיב להם כגמולם. סביר להניח שיש לו תכנית כל שהיא, אלא שקשה לעמוד עליה.

במאמרו מציע הרב בן-נון כי יוסף מנסה לברר מה עלה בגורל בנימין. העובדה שבנימין אינו בין האחים היורדים מצרימה מאששת את חשדותיו כי בניה של רחל אכן נדחו, ועל כן מטרתו הראשונית היא לברר אם בנימין עודנו בין החיים: אם בנימין אכן חי, יוכל יוסף לשאלו על שהתרחש במשפחה ואולי אף לאחד אותה אחר כך; אולם אם בנימין אינו בחיים ו/או אביו כבר מת, יעדיף יוסף שלא להזדהות בפני אחיו [על פי פירוש זה מובנת האשמת האחים בריגול: היא מאפשרת ליוסף להוציא מהם מידע על משפחתם ועל שורשיהם מבלי שיעלו על הדעת שהוא אחיהם].

הסבר זה מסתדר אמנם היטב עם התמונה שהוצגה עד כה, אולם הוא איננו מסביר את התנהגותו של יוסף כאשר בנימין כבר מגיע למצרים: אם כל מטרתו של יוסף הייתה לברר מה קרה בתהליך הבחירה מדוע לא לקח את בנימין הצדה ושאלו על שהתרחש במשפחה? ומדוע הטמין את הגביע באמתחתו?

לא ניתן אמנם להתעלם מן המאמצים שעשה יוסף לגרום לאחיו להתחרט על מכירתו (כפי שהיטיב להסביר אברבנאל), אך מצד שני יש להסביר מדוע השיב להם את כספם ומדוע הושיבם "הבכֹר כבכֹרתו והצעיר כצעִרתו" - מעשים שנראים כהקנטה יותר מאשר כניסיון להחזרה בתשובה. מה כוונתו של יוסף במעשים אלו?

יתר על כן: אם מטרתו היא להביא את האחים לתשובה, כפי שמסביר אברבנאל, כי אז נראית תכניתו 'השנייה' בלתי-נחוצה, שהרי הוא עצמו היה עד לחרטתם כבר בפגישתם הראשונה: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על כן באה אלינו הצרה הזאת" (מ"ב; כא).

ולסיום יש להקשות על שיטת אברבנאל מניין ליוסף הסמכות לוודא שאחיו חזרו בתשובה: האם יוסף יכול לשמש בתפקיד ה'? האם מותר לשטות באנשים, לצערם ולבלבלם על מנת לעורר את נשמתם? וגם אם תהיה התשובה על שאלות אלה חיובית עדיין תעמוד בעינה שאלה אחרת: האם מותר ליוסף להוסיף סבל על סבלו של אביו?

אדם או א-ל?

כפי שכבר הסברנו, בואם של האחים למצרים והשתחוותם לו הזכירו ליוסף את חלומותיו והעירו בו את ההכרה כי אפשר שחלומות ילדותו אלה לא היו סתמיים. אם בנימין הוא עדיין חלק מן המשפחה, כי אז תהליך הבחירה לא דחה את בני רחל. לפתע הצטרפו כל האירועים בתודעתו של יוסף כחלקים של תצרף גדול הרבה יותר, והוא מסיק כי על המשפחה להתאחד מחדש בהנהגתו (כפי שניבאו לו חלומותיו). יוסף רואה את מעשה ידי הקב"ה בכל חלק מחלקי תצרף זה, אולם בשלב זה אסור לו בשום אופן לחשוף את זהותו; אם יעשה זאת, ייפתח מחדש פצע שלא יירפא לעולם.

יוסף אינו צריך לשמש בתפקיד הא-ל ולגרום לאחיו לעשות תשובה - תפקיד זה אינו בתחום אחריותו. אולם יוסף צריך להיות מנהיג. לו היה יוסף חושף את זהותו בפני אחיו כבר בתחילה הם היו "נמסים במקום". כיצד יוכלו לעמוד בפניו? כיצד יוכלו אי פעם לדבר עמו? הבושה שביחסיהם עמו יכלה להעמיד ביניהם מחסום נצחי. כעת נתברר אמנם כי המשפחה כולה נבחרה, אולם השגת אחדות משפחתית וקרבה הייתה משימה קשה ביותר. יוסף חש שעליו ליצור מצב שיאחד את המשפחה מבחינה פיזית ורוחנית [זהו, למעשה, מבחנו של מנהיג אמתי].

יתרה מזאת: לו הודיע יוסף לאביו על קיומו (קודם שהודיע לאחיו) קרוב לוודאי שיעקב היה מקלל את האחים מרוב כעסו, מעשה שהשלכותיו על עתידו של עם ישראל היו הרסניות. יוסף חייב היה אפוא להתגבר על רגשותיו על מנת ליצור מצב שיאפשר את איחוד המשפחה.

מטרתו העיקרית של יוסף הייתה ליצור מצב שבו האחים יוכלו להוכיח את עצמם באמצעות עמידה בניסיון קשה: למסור את נפשם להצלת בנימין [יוסף עושה דברים רבים נוספים על מנת לזעזע את האחים ולעוררם לחשבון נפש]. הטמנת הגביע באמתחת בנימין אינה רק מבחן לתשובתם של האחים - היא גם הזדמנות עבורם להוכיח שאכן עשו תשובה ושאכן אנשי מעלה הם! רק לאחר שיוכיחו כי הם אכן מוכנים למסור את נפשם עבור בנימין יוכלו לעמוד בפני יוסף ולאחד את המשפחה.

למרות רצונו העז לעשות כן לא חשף יוסף את זהותו אלא לאחר שיצר מצב שיוודא כי האחים יוכלו לעמוד לא רק מולו אלא אף מול עצמם.

מעשה אבות סימן לבנים

בסיכומה של מסכת ההתרחשויות דאג הקב"ה להמשך קיומו של עם ישראל בשנות הרעב (וגם הניח את היסודות לגאולת מצרים), אולם מי שדאג להמשך אחדותו של עם ישראל היה יוסף. במהלך ההיסטוריה הקב"ה משגיח עלינו, מבטיח את קיומנו ואף בורא לנו את "אורו של משיח", אולם שמירת האחדות נשארת על כתפינו.