פרשת משפטים - המלווה בריבית

  • הרב עודד מיטלמן

פרשת משפטים - המלווה בריבית

בפרשת השבוע נאסר להלוות בריבית. בדברי חז"ל נתפסת ההלוואה בריבית כאחד מהעוונות החמורים ביותר, וההלכה עוסקת רבות בהגדרת הריבית האסורה. מדוע איסור זה נחשב לאיסור כה חמור? על כך משיב המדרש:

"... אוי למי שנוטל רבית. מה נאמר בו? - 'בנשך נתן ותרבית לקח, וחי לא יחיה'. משל למלך שפתח לאחר אוצרו. התחיל מונה בו עניים, הורג בו אלמנות, מבזה בו אביונים, מפשיט בו בני אדם ועושה אותם ערומים, ועשה בו חמס וגזל וממלא אותו שקר, ומפסיד אוצרו של מלך. כך הקב"ה - פותח אוצרות ונותן לבריות מכספו וזהבו שהם שלו ... התחיל עני שהוא לוה מן העשיר - נוטל הימנו רבית. הורג בו אלמנות - אם לוותה ממנו אלמנה, הרי הוא דוחקה ליטול הימנה רבית. מבזה בו אביונים - אם בקשו ממנו צדקה, הרי הוא מדקדק עמהם. והא-לוהים אומר 'לועג לרש חרף עושהו' ... הקב"ה נתן לו ממון של אמת, ועושה אותו שקר שנאמר 'חרשתם רשע עולתה קצרתם', לכך אתם עוברים מן העולם, שנאמר 'כעבור סופה ואין רשע'. לכך הקב"ה מזהיר בתורה: 'אם כסף תלוה את עמי', ואם אינו משלם לך - דייך שאני קורא אותו רשע...".

בנוהג שבעולמנו, רכושו של אדם הוא קניינו, והוא עושה בו כרצונו, אם טוב ואם רע, ואין מוחה בידו, שהרי שלו הוא ומי יאמר לו מה יעשה?! כך נוהג אדם ברכושו החומרי, וכך הוא נוהג גם ברכושו הרוחני. כשרונותיו, יכולותיו ושאר מרכיבי אישיותו - שלו הם, והוא עושה בהם כבתוך שלו.

רבים עושים בשלהם מעשים טובים. עוזרים ותורמים, מפתחים ויוצרים. אך לעומתם, ולעיתים לא פחות מהם - יש הנוהגים להיפך. אלו המשתמשים ברכושם לרע, לעיתים עושים זאת בטעות ולעיתים בהיסח הדעת, אך יש שעושים כן לכתחילה. הואיל ורכושם ברשותם לגמרי - הרי שאין שום מעצור בעדם.

המדרש מציין שהאמת היא שונה. בעצם כולנו ניזונים מאוצרו של מלך. לעיתים לא רואים זאת, ולעיתים לא רוצים לראות זאת - אך כך הם פני הדברים. המלווה בריבית לוקח בנקודה זו צעד אחד נוסף למטה: לא רק שהוא תופס את רכושו כשייך לו באופן בלעדי, אלא שהוא מסיק מכך שמותר לו לפגוע באחר ולעשוק אותו בצרתו. אין מעליו עין רואה, כמו שאין בידו אוצר של מלך.

עליו אומר הפסוק: 'בנשך לקח ותרבית לקח - חי לא יחיה'. חייו של זה, למרות שהם נראים כשיאם של החיים, שהרי הוא הולך וגדל - אין להם קיום, אין להם המשך ואין להם פירות. "חי לא יחיה".