פרשת נח - חטא הארץ במבול

  • הרב עודד מיטלמן

פרשת נח - חטא הארץ במבול

אומר המדרש:

"'הנני משחיתם את הארץ' - ר' הונא ורבי ירמיה בשם רב כהנא בר מלכיה: אפילו ג' טפחים שהמחרישה שולטת בארץ נימוחו. משל לבן מלכים שהיה לו פדגוג (מחנך), כל זמן שהיה סורח - היה פדגוג שלו נרדה. ולבן מלכים שהיה לו מניקה, כל זמן שהוא סורח - היתה מניקתו נרדת. כך אמר הקב"ה: 'הנני משחיתם את הארץ' - הא אנא מחבל להון ומחבל לארעא עמהון (הרי אני חובל בהם ובארץ גם יחד)".

לדעת רב כהנא בר מלכיה, כוונת הפסוק היא שלא רק בני האדם יושמדו במבול, אלא גם האדמה עצמה, אך רק אותו חלק המשמש לגידול מאכלו של האדם. כמשל, בוחר רב כהנא בשתי דוגמאות: מחנך ומינקת הלוקים בגלל חניכם הסורר. מדוע בחר רב כהנא שתי דוגמאות, ולא הסתפק באחת מהן בלבד? ובכלל - במה דומה הארץ למחנך? הדמיון בין הארץ לבין מינקת הוא יותר ברור, אך לְמָה מחנכת האדמה?

רב כהנא מאשים את האדמה, את החומריות וההישגיות, בשותפות בחטא האדם. החומריות עשויה להוות ואף משמשת לעיתים כמחנכת של האדם, כמטרה שאליה הוא חותר וכקנה המידה להצלחה ולכישלון שלו. היא גם משמשת לעיתים כמינקת שלו, כדלק במנוע המרוץ אל עבר פי פחת, אל השקיעה בעפרה וברצון לראות בה את חזות הכל.

לכן אומר הקב"ה "הנני משחיתם את הארץ". במבול יושמדו לא רק החוטאים עצמם אלא גם את התרבות של החטא, השאיפות שלו והמניעים שלו. גם הם חלק מהמערך השלם, גם הם לא יצאו יבשים כשהיו...