דילוג לתוכן העיקרי

ניצבים | פרשת התשובה

קובץ טקסט

עיקרה של פרשת ניצבים היא דברי תוכחה אחרונים של משה רבינו, אשר נאמרו לפני מותו.

אחרי דברי התוכחה וכריתת הברית עם ישראל, מוצאים אנו בפרק ל' עשרה פסוקים אשר מתארים את תשובת עם ישראל וגאולתו.

זו כנראה הסיבה לכך שעזרא הסופר תיקן, שפרשיה זו נקראת בשבת שבין ראש השנה ליום כיפור או בשבת שלפני ראש השנה.

למען חידוד הדברים נרשום את הכתובים בצורה זו, תוך הדגשת המילה המנחה פרשיה זו.

פס' א-ב: והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ...והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה. ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצוך היום, אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך.

פס' ג'-ד': ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים ... אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך.

פס' ה: והביאך ה' אלוקיך אל הארץ...וירשתה והטיבך והרבך מאבותיך.

פס' ו: ומל ה' אלוקיך את לבבך לאהבה את ה'...

פס' ז: ונתן ה' אלוקיך את כל האלות האלה על אויבך..

פס ח': ואתה תשוב ושמעת בקול ה' ועשית את כל מצוותיו אשר אנוכי מצוך היום.

פס' ט: והותירך ה' אלוקיך בכל מעשה ידך...לטובה...כי ישוב ה' לשוש עליך לטובה...

פס' י': כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו...כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך.

הפועל "שוב" חוזר בפרקנו שבע פעמים, כדי להדגיש שנושא הפרשיה הוא התשובה. המספר שבע הוא כידוע בעל משמעות עמוקה, אשר באה לציין את המימד האלוקי המיוחד הנמצא בה.

כאשר מדברים אנו על תשובה, היינו מצפים למבנה הקבוע של : א. חטא; ב. תשובה; ג. גאולה.

אך כשמעיינים אנו בפסוקי הפרשה , מגלים אנו מבנה אשר לכאורה תמוה הוא מאד. התורה מתארת בצורה מעורבבת את תהליכי התשובה מצד העם ואת תהליך הגאולה האלוקי. בפסוקים א'-ב' מתוארת תשובת העם ובפסוקים ג'-ה' מתוארת הגאולה, אך בפסוק ו' שוב מוזכרת התשובה ובפסוק ז' הגאולה. ערבוב זה ממשיך גם בהמשך. בפסוק ח' מתואר תהליך תשובה נוסף ולאחריו בפסוק ט' גאולה. בסיום הפרשה בפסוק י' שוב מוזכרת תשובתם של ישראל.

אלא שתאור זה של תהליך התשובה והגאולה בא ללמדנו שתהליכי התשובה והגאולה הם תהליכים הדרגתיים המשולבים אחד בשני.

נקודת המפתח לפתרון נמצאת בהשוואת תאור התשובה בפסוק ב' לתאורה בפסוק י'.

פסוק ב': "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו ככל אשר אנוכי מצווך היום ...בכל לבבך ובכל נפשך."

פסוק י': "כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצוותיו וחוקותיו... כי תשוב אל ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך."

בפסוק ב' התשובה היא "עד ה'", והיא מביאה לכך שישראל שומעים בקולו של הקב"ה.

בפסוק י' התשובה היא "אל ה'", ותשובה זו מביאה לא רק לשמיעה בקול ה' אלא גם "לשמור מצוותיו וחוקותיו".

מה משמעותם של הבדלים אלו?

המניע לתשובה בתחילת הפרשה הוא קיום קללת הגלות המביא את העם לתהליך של הרהורי תשובה -"והשבות אל לבבך". ומפרש הר"ן (בדרוש העשירי) "כלומר שתהרהר התשובה בלב, אבל לא תשלימנה עדיין שתעשנה בפועל. ואחר תתחזק להשלימה, וזהו שנאמר: "שבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו". ואחר אמר שעל שני דברים הללו יגמלך על כל אחד ואחד כפי ענינו. על הראשון הרהרת תשובה בלבך יאמר "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך" כלומר שיתנך לרחמים לפני כל שוביך ... אבל לא יוציאך ה' בשביל זה לבד לרווחה ... אבל על הדבר השני. והוא "ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו" שפרושו שתשלים חוק תשובתך. עליו שנה הכתוב "ושב וקבצך".

לאחר שהקב"ה מקבץ את כל נדחי ישראל לארצם, מתארת התורה פעולה נוספת של הקב"ה.

"ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך לאהבה את ה' אלוקיך.."

כאשר ישראל מתחילים בתהליך של תשובה, זוכים הם לסיוע מלמעלה כדברי חז"ל בשה"ש רבה: "אמר הקב"ה לשראל, בני, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שעגלות וקרוניות נכנסות בו."

שיבת עם ישראל לארצו ושחרורם מעול האומות ומילת לב העם על ידי הקב"ה, מביאה את עם ישראל לפיסגת התשובה.

הגמ' במסכת יומא דף פו' ע"ב מביאה את דברי ריש לקיש:

אמר ר"ל : גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר: "שובה ישראל עד ה' אלוקיך כי כשלת בעוונך" (הושע פרק יד). עוון מזיד הוא , וקא קרי ליה מכשול. איני, והאמר ריש לקיש : גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות? .. לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה."

מוצאים אנו שיש שתי דרגות בתשובה האחת תשובה מיראה שתאורה הוא שיבה "עד ה'", וישנה תשובה מאהבה שכוחה רב עד שהופכת זדונות לזכויות. ומפרש המלבי"ם: "כי תשוב אל ה' אלוקים בכל לבבך", שאז יבואו למדרגה כזו מפני שהתשובה תהיה "אל ה' אלוקיך", לא כהתשובה שבראש הפרשה שהיא רק "עד ה' אלוקיך"." (דבריו על פסוק י')

ואכן, בסיום הפרשה לאחר שהוסרו היסורים מעל ישראל, ממשיך העם בתהליך של תשובה. כאן התשובה היא מאהבה.ואכן בפסוק י' נאמר שישראל שבים "אל ה'", ואז אין רק רצון תאורטי לשמוע בקול ה', אלא שמירה בפועל של המצוות והחוקים.

יהי רצון שנחוש בימים אלו את אשר כתוב בהמשך פרשתנו, כתובים אשר עוסקים לדעת הרמב"ן בפרשת התשובה "כי המצוה הזאת ... לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא...כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו."

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)