פרשת פקודי - מלך וכהן גדול

  • הרב יצחק בן-דוד

פרשת פקודי - מלך וכהן גדול

"וּמִן הַתְּכֵלֶת וְהָאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת הַשָּׁנִי עָשׂוּ בִגְדֵי שְׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, וַיַּעֲשׂוּ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה". (שמות ל"ט, א)

פרשתנו מוקדשת בעיקרה לתיאור ולפירוט בגדיו של הכהן הגדול. אפיון זה תקף כמובן גם ביחס לפרשת תצווה, אלא שבעוד שבפרשת תצווה הבגדים השונים מופיעים במסגרת הציווי על הכנתם, הרי שפרשתנו עוסקת ביישום ובביצוע המעשי של צווים אלו.

בגדיו של הכהן הגדול אמורים לשקף - ובמידה ידועה אף להעמיק - את זהותו הייחודית והמרוממת של הכהן הגדול. אך ייתכן שקיים בהם גם מרכיב נוסף ומשמעותי יותר. עיון בפסקי הרמב"ם ביחס לכהן הגדול מגלה שמעמדו של הכהן הגדול משתקף בכמה דרכים כדמות בעלת כוח ושררה, אשר מבחינה זו מקבילה לדמותו של המלך.

כך למשל מתאר הרמב"ם את ההלכה שלפיה צריך למנות סגן לכהן הגדול: "ממנין כהן אחד יהיה לכהן גדול כמו המשנה למלך, והוא הנקרא סגן" (הל' כלי המקדש ד', טז). ההקבלה שבין המלך לבין הכהן הגדול מתחדדת ומתעצמת גם לאור ההלכה הבאה: "כשימות המלך או כהן גדול או אחד משאר הממונים - מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה, או ביראה אע"פ שאינו כמותו בחכמה. שנאמר במלך 'הוא ובניו בקרב ישראל' - מלמד שהמלכות ירושה, והוא הדין לכל שררה שבקרב ישראל, שהזוכה לה - זוכה לעצמו ולזרעו" (הל' כלי המקדש ד', כ).

הלכות אלו - לצד הלכות נוספות המחזקות את ההקבלה בין המלך לבין הכהן (השווה למשל: הל' מלכים ב', ה להל' כלי המקדש ה', ו) - מעוררות את הרושם שיש דמיון תפקודי בין שני האישים. זאת, כמובן, בניגוד לתפיסה שיוצרת נתק מוחלט בין המלך כסמכות ריבונית ומדינית, לבין הכהן הגדול שעיקר תפקידו הוא במישור הדתי והרוחני.

למען האמת, נראה שהדבר נתון במחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן. ידועים דברי הביקורת שמותח הרמב"ן (בראשית מ"ט, י) על בית חשמונאי, שנטלו לעצמם כתר מלוכה והנהגה. מלבד הפגיעה בשבט יהודה, שלו יועדה המלכות, רואה בכך הרמב"ן גם מעילה ופגיעה בכתר הכהונה, שלדעתו מחייב התמסרות טוטאלית של הכוהנים ליעוד הרוחני והדתי, תוך נטישת השדה הפוליטי.

ברמב"ם, לעומת זאת, מתקבל רושם אחר לחלוטין: "בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות... וגברו בני חשמונאי הכוהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכוהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני". (הל' מגילה וחנוכה ג', א).

בדברי הרמב"ם כאן משתקפת תפיסה שלא רק שהעמדת מלך מן הכוהנים היא לגיטימית, אלא שמדובר אף במעשה רצוי ואידיאלי. למעשה, דברים אלו משקפים את תפיסתו הכללית של הרמב"ם, לפיה המנהיג הפוליטי אמור להיות בראש ובראשונה גם בעל מעלה מבחינה דתית ורוחנית.