פרשת פקודי - שקלים - ההתלהבות והמניעים הזרים

  • הרב דניאל סרי-לוי

פרשת פקודי - שקלים

במדרש מתוארת פרשייה מוזרה, הקשורה לפקודי המשכן:

"ולמה אמר להם משה - בואו ונעסוק במשכן ונחשב לפניכם? אלא ששמע משה ליצני ישראל מדברים מאחריו, שנאמר...: 'והביטו אחרי משה'... ר' חמא אמר: היו אומרים 'חמי קדל דבריה דעמרם' [ראו עורפו של בן עמרם - לרמוז כאילו השמין מתרומותיהם של ישראל]..." (מדרש רבה, שמות פר' נא).

"וחברו משיבו: 'ריקה! אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מניין - מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר?' כששמע כן, אמר: חייכם! משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון...". (תנחומא פקודי סי' ז').

"אין דור שאין בו ליצנים" כמאמר הירושלמי, ואין אדם שלא שוכן בו ליצן קטן ולא נחמד. הליצן הזה מנסה לחפש את האינטרס בכל דבר מצווה: 'הרי אינך באמת צדיק, אתה רק רוצה שיחשבו עליך כך'; 'אל תעמיד פנים, הלא אתה עובד למען הסיפוק העצמי ולא לשם שמיים...'. הליצנות גם מוצאת באחרים את הפגם שבעבודתם, מגלה תועלתנות וצביעות בכל מקום, ולעיתים אף אצל מי שעובדים את ה' בתמים ובאמת, כדי שלא נתקרב אליהם.

לבד מהחובה הבסיסית להיות נקי משוחד ושלמונים - "לא חמור אחד מהם נשאתי" (במדבר ט"ז, טו), לומדים ממשה שעלינו להיות גם נקיים מחשד, ולא לתת לליצנים פתחון פה. במדרש מקושרת הדרכה זו למחצית השקל: "שנו רבותינו: מי שהיה נכנס לתרום את הלשכה לא היה נכנס לא בפרגוד חפות ולא באנפליא, שאם יעשיר יאמרו 'מתרומת הלשכה העשיר', שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר: 'והייתם נקיים מה' ומישראל' (במדבר לב)".

מהרב מרדכי אלון שליט"א שמעתי, שהתשובה הניצחת לציניות היא 'מחצית השקל של אש', שעליה נאמר למשה "זה יתנו" (תנחומא כי-תשא, ט'). על דרשה זו מובא המשל הידוע מהבעש"ט, המספר על שוליית הנפח שלמד בשקדנות את כל המלאכה לפרטיה, אך שכח 'רק' את העיקר - להדליק את האש: לעשות את כל הפרטים בהתלהבות, ולסחוף אל שמחת המצווה את הליצן העצוב (בעש"ט כי תשא אות א'). כל זאת, בבחינת: 'ליצן קטן שלי, אולי תרקוד איתי'.