דילוג לתוכן העיקרי

צו | קורבן השלמים

קרבן השלמים מתייחד בדין הבשר שלו. בקרבנות האחרים, הבשר עולה לה' - כליל או לידי הכוהנים כשלוחי ה'; בקרבן השלמים, הבשר מתחלק בין המזבח, הכוהנים והבעלים. ייחודיות זו גורמת למצב בלתי-רגיל: האדם מקריב קרבן ומשתף את הקב"ה ברכושו, וה' משתף את האדם בחלק ממה שהוקדש לו. אכילת הבעלים מן הקרבן אינה אכילת בשר רגילה, אלא 'אכילה משולחן גבוה' - אכילה מבשר שהוקדש לה'. בשר השלמים מתחלק בין העולם האנושי ובין העולם הא-לוהי, ובכך יוצר שלמות ושלום בין העולמות: "והכלל, בכל מקום שיש התחברות התחתונים אל השורש בעליונים - זה בחינת שלום". שלמות העולמות מתאפשרת ע"י תנועה שלנו אל הקב"ה ורכינה של ה' אלינו - העלאת עולמנו האנושי למדרגה גבוהה יותר.

 

השאיפה אל השלמות, המתממשת ע"י התנועה אל ה', קיימת באדם מיסודו. עוד בששת ימי הבריאה, נוצר האדם ע"י הפחת נשמת אפו של ה' בגוף אנושי. באדם יש את שני היסודות, ולכן באופן מתמיד הוא נוטה להתקדם אל עבר הא-לוהי שבו - אל עבר המפגש בין העולמות המצויים בו. ה"שפת אמת" מדגיש שהדרך למציאת החיבור בין שני המוקדים בנפשו של האדם היא דרך התורה והמצוות: "והתורה מלמדת לנו הדרך למצוא הידבקות התחתונים אל העליונים".

 

ה"שפת אמת" מסביר "שיש מקומות מיוחדים שעל ידיהם כל המקומות מתחברים, ויש זמנים מיוחדים". הבאת קרבן שלמים הייתה אחת מן הדרכים להשתלמות של האדם עם האלוהים. השבת היא אחד מן הזמנים שבהם אנו מתקרבים אל הקב"ה ואל החלק הא-לוהי שבתוכנו. לכן, כוח השלמות הקיים בשבת מקרין ומשפיע על הקשר שלנו עם הקב"ה בשבוע כולו.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)