פרשת קדושים: " וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה'

  • הרב נחמיה רענן

בפרשת קדשים מופיעה מצוות אהבת הרע:

לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה':

(ויקרא, י"ט, יח).

מצוות "אהבת לרעך כמוך" נחשבת למצווה חשובה ומרכזית, וידועים דברי ר' עקיבא על מצווה זו:

"ואהבת לרעך כמוך"; רבי עקיבה אומר: זהו כלל גדול בתורה.

(ירושלמי, נדרים, פרק ט, הלכה ד).

הסוגיה ביבמות מספרת על תלמידי ר' עקיבא שמתו במגפה בימים אלו שבין פסח לשבועות, על שלא נהגו כבוד זה בזה:

אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה...תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת.

(יבמות סב:).

העונש החמור שבו נענשו תלמידי ר' עקיבא על שלא נהגו כבוד זה בזה, ממחיש את מרכזיותה של מצוות אהבת הרע.

ישנו מקור קדום יותר שניתן ללמוד ממנו על המשמעות המיוחדת של מצוות "ואהבת לרעך כמוך", והוא האגדה המפורסמת על הלל הזקן והגר:

שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור.

(שבת לא:). 

הלל הזקן לימד את הנכרי שעיקר התורה היא מצוות "ואהבת לרעך כמוך", וכל שאר המצוות הן רק הרחבה ופירוש למצווה זו.

האומנם כך הם פני הדברים? אפשר להבין שמצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא שורש לכל המצוות שבין אדם לחברו, אך איך אפשר להבין שמצווה זו היא גם היסוד של המצוות שבין אדם למקום?

ר' שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן מחב"ד, התמודד עם שאלה זו בפרק ל"ב של ספר התניא:

ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקים. ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה.

ר' שניאור זלמן מלמד שכל ישראל מאוחדים בנשמתם, שהרי מקור נשמות ישראל הוא באחדות האלוקית. הפירוד בין יהודי ליהודי הוא רק בעולם החומרי, אשר בו כל אחד הוא מציאות נפרדת לעצמו. לכן, יהודי שמחובר לנשמתו אוהב כל אחד מישראל כגופו, שהרי מבחינת הנשמה כל ישראל הם אחדות אחת; ולעומת זאת, אדם שעיקר חייו הם בעולם הגשמי לא יוכל לאהוב את חברו כגופו, כי מבחינת העולם החומרי הוא באמת נפרד מחברו.   

לאור ההקדמה הזאת מציע ר' שניאור זלמן הסבר לדברי הלל הזקן:

וז"ש[1] הלל הזקן על קיום מצוה זו זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא כו'. כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלות הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין.[2]

מטרת מצוות התורה הן לרומם את האדם ולקרב אותו לנשמתו, ולכן מצוות "ואהבת לרעך כמוך" היא עיקר מטרת התורה. אהבת הרע, מצד אחד, היא סימן למידת הקרבה של יהודי לעולם הנשמה; ומצד שני, היא גם אמצעי להתקדמות והתעלות: ככל שיהודי מתרגל לאהוב את הרע כמותו, כך הוא מחזק בקרבו את הקרבה לתודעת הנשמה.

הסיפור שממחיש אולי בצורה הטובה ביותר את הרעיון שבו עסקנו הוא סיפורו של ר' שלמה קרליבך על הגיבן הקדוש. הסיפור מקשר אותנו גם ליום השואה, ויהי רצון שדברים אלו יהיו לעילוי נשמות הרבי מפיאסצנה ושאר הקדושים שנספו בשואה: 

לפני כמה שנים, אני הולך ליד מלון שלום על יד הירקון בת"א. פתאום, אני רואה אדם, הפנים שלו יפים מאוד, מהודרים, רואים עליו שהוא אדם אציל. הגוף שלו לגמרי שבור. הוא גיבן מארבע רוחות. כל העצמות שלו שבורות. כמעט פחד להסתכל עליו. אבל כשרואים את הפנים שלו רואים שכינה עליו...

כשראיתי אותו, לא יכולתי לעצור בעצמי  ואמרתי לו: שלום לך אדוני, והוא ענה לי ממש כמו יהודי פולני מבטן ומלידה ואמר: עליכם שולם. עליכם שולם.

מאיפה אתה? - מפיאסצנה.

פיאסצנה... לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...

שאלתי אותו: אדוני המהולל, תגיד לי ראית פעם את רבנו הקדוש רבי קלונימוס קלמן?

והוא אומר לי: האם ראיתי אותו? אני למדתי אצלו חמש שנים. התחלתי ללמוד אצלו כשהייתי בן שש, ולמדתי אצלו עד שהייתי בן אחד עשרה. כשהייתי בן אחד עשרה לקחו אותי לאושוויץ, אבל הייתי כל כך גדול וחזק חשבו שאני בן שבע עשרה. ואל תאמין, עכשיו אני לגמרי שבור מכל המכות שנתנו לי, מכל המכות...

כל עצם מעצמי היא שבורה... כך אני נראה... מה אני יכול להגיד לך...

מכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. אני לבד בעולם... 

והוא ממשיך לנקות את הרחוב. הוא מנקה רחובות. מנקה רחובות בקדושה. מי יודע איזה קדושה מביא לעולם בכל יום, כשהוא מנקה את הרחובות...

אני עמדתי משתומם, ואמרתי לו: אדוני, תרשו לי, אתם זוכרים תורה מרבנו הקדוש ר' קלונימוס קלמן?

בהתחלה הוא אמר: מה, אתה חושב שאחרי אוושויץ אפשר לזכור תורות?!

אמרתי לו: כן, בטח. דברי רבנו הקדוש יורדים אל תוך עמקי הנשמה...

הוא מסתכל עלי, זמן רב ואומר לי: שמע, אתה באמת רוצה לשמוע תורה מרבנו הקדוש?

אני רק זוכר שממש התחלתי לבכות. אמרתי: אני נשבע לכם, אני רוצה לשמוע תורה. אני משתוקק עם כל הנשמה שלי...

אבל הוא היה חסיד אמיתי. הוא לא מוסר תורות כשהוא מנקה את הרחובות. הוא הלך, נטל ידיים...  נתן קצת מים על הפנים שלו, והתחיל לספר לי...

דע לך, דע לך, כך זה היה כמעט בכל שבת קודש אצל רבנו הקדוש... איך אני יכול לתאר לך את ה"בואי בשלום" אצל רבנו הקדוש. הוא עומד באמצע, וכל הילדים רוקדים מסביבו. "פני שבת נקבלה", איזה פנים היו לרבנו שבת קודש, לא כמו מלאכי השרת, אלא לפעמים יותר יפות...בין הדגים למרק, בין המרק לעוף, רבנו הקדוש אמר תורה על הפרשה. בכל פעם, אחרי שהוא גמר את התורה, כך הוא היה אומר:  

דער הייליגר זיסע רבי, אזוי פלעגט ער זאגן:

קינדרלך, טייערע קינדרלך, טייערע זיסע קינדרלך. געדענקטז'ע געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך איז דער וולט איז טון עמעצין אטובה.

(הרבי הקדוש המתוק, כך היה אומר: ילדים, ילדים יקרים, ילדים יקרים מתוקים, זכרו אפוא. זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו)...

הייתי באשוויץ, שמעתי שמכל המשפחה שלי לא נשאר אף אחד. תאמין לי, רציתי להרוג את עצמי. ואני כבר עושה כל מיני הכנות להרוג את עצמי, ופתאום אני שומע את קולו של הרבי והוא אומר:

קינדרלך, טייערע קינדרלך, טייערע זיסע קינדרלך. געדענקטז'ע געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך איז דער וולט איז טון עמעצין אטובה.

(ילדים, ילדים יקרים, ילדים יקרים מתוקים, זכרו אפוא. זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו).

פתאום אני מלא שמחה. ואתה יודע כמה טובות אפשר לעשות בלילה באוושויץ? אי אי אי... בכל פינה שוכב על הרצפה יהודי בוכה ואין לו עם מי לדבר. כי מי יש לו כוח לשמוע עוד פעם את הסיפור על אשתו, על הילדים, שהם כבר שם בשמי שמיים...

אז כל הלילה, כל הלילה, ישבתי עם היהודים השבורים. וזה נתן לי כח.

אחרי כמה חודשים אני שוב רוצה להרוג את עצמי, ואני שוב שומע את קולו של הרבי...

דע לך, אני כבר בתל אביב. אני ממש לבד. אין לי אף אדם אחד. אתה יודע כבר כמה פעמים ניסיתי לאבד את עצמי לדעת...

אני כבר בתוך הים, אני כבר כמעט טובע. פתאום אני שומע את קולו של הרבי הקדוש: קינדרלך, זיסע טייערע קינדרלך. געדענקטז'ע. די גרעסטע זאך איז דער וולט איז טון עמעצין אטובה.

(ילדים, ילדים מתוקים יקרים, זכרו אפוא. הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו).

הדבר הכי גדול - לעשות טובה למישהו.

מה אגיד לך, אתה יודע כמה טובות אפשר לעשות ברחובות תל אביב?!

אחרי כמה חודשים חזרתי לארץ, בבוקר, זה היה בחנוכה, בבוקר הראשון רצתי לרחוב שעל יד הירקון, למצוא את המנקה הרחובות, הגיבן הקדוש, ולא מצאתי אותו. נכנסתי למלון 'שלום' ושאלתי: איפה המנקה רחובות? איפה הגיבן הקדוש?

אמרו לי: אתה לא יודע? האם לא שמעת שביום שני של חג הסוכות הוא עלה למרומים?...

אתם שומעים כולכם: כשיבוא המשיח, תחיית המתים, הגיבן הקדוש, המנקה רחובות, יחזור לעולם הזה. הוא ינקה את כל הרחובות, מירושלים ועד סוף העולם. ואתם יודעים איך הוא ינקה אותם: הוא יעמוד בראש הגבעה, והוא ילמד את כל העולם כולו:

הדבר הכי גדול בעולם הוא - קינדרלך, טייערע קינדרלך. די גרעסטע זאך איז דער וולט איז טון עמעצין אטובה.

(ילדים, ילדים יקרים, הדבר הגדול בעולם הוא לעשות טובה למישהו).

(יחד כולם קדושה - סיפורים, ר' שלמה קרליבך, ירושלים, תשס"ג, עמודים 116 -111).

 



[1]   וזה שאמר.

[2]   ושורש כל העולמות.