קדושים | קידוש החול
כל התורה מלמדת אותנו כיצד לעבוד את ה', אולם בפרשיות אלה התורה עוסקת בצורה ישירה בקדושה ובדרך להתקרב אל ה'. בתחילת פרשת אחרי-מות מוזכרת הסכנה הגדולה ביותר - "בקרבתם לפני ה' וימותו", ואח"כ ההגבלה: "ואל יבוא בכל עת אל הקודש...". לעומת זאת, בתחילת פרשת קדושים, התורה דווקא מצווה להתקרב לה' ואף להידמות אליו: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-לוהיכם". חז"ל התייחסו בכמה מקומות למתח הזה, וכך במדרש על פרשתנו:
"ר"י ב"ר סימון פתח:... וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא, אותו שכתוב בו 'בים דרכך ושבילך במים רבים', ואתה אומר 'אחרי ה' תלכו'? 'ובו תדבקון' - וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו 'כי ה' אלהיך אש אוכלה'... ואתה אומר 'ובו תדבקון'??? (ויקרא רבה, פרשה כ"ה)
ישנם בחז"ל כמה וכמה פתרונות. כמעט כולם לקוחים מהחיים היומיומיים, ולאו דווקא מהעולם שמבית לפרוכת או שמאחורי הפרגוד: המשיא בתו לתלמיד חכם, המהנה תלמידי חכמים מנכסיו (כתובות קיא ע"ב), המלביש ערומים, המבקר חולים והמנחם אבלים (סוטה יד ע"א).
הרמב"ן מביא מתורת כהנים: "כשם שאני פרוש - כך אתם תהיו פרושים... (י"ב, ג), ומבאר - "לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות".
יש מגדולי החסידות שדיברו גם הם על הימנעות מן המותרות, אולם החידוש שלהם הוא החובה להעלות את החולין ואת ענייני היום-יום לדרגה של קדושה. מפורסמים דברי בעל התניא, המתאר את העולם שאינו איסור ואינו מצווה או קדושה ("קליפת נוגה") כמשהו 'נייד', "ופעמים שהיא נכללת ועולה בבחינות ומדרגת הקדושה...". הוא ממשיך ומביא כמה דוגמאות:
"כגון, דרך משל, האוכל בשרא שמינא דתורא ושותה יין מבושם להרחיב דעתו לה' ולתורתו, כדאמר רבא 'חמרא וריחא פקחין', או בשביל כדי לקיים מצות עונג שבת ויו"ט - אזי נתברר חיות הבשר והיין שהיה נשפע מקליפת נוגה ועולה לה' כעולה וכקרבן. וכן האומר מילתא דבדיחותא לפקח דעתו ולשמח לבו לה' ולתורתו ועבודתו, שצריכים להיות בשמחה... (ליקוטי אמרים פרק ז').
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)