קרח | בין צדיק לרשע

בדרשות בשם הבעש"ט לפרשת קרח, אפשר למצוא נקודה אישית מרתקת ביחס למחלוקת הגדולה שהיתה על שיטתו (ועל החסידות בכלל). האם היתה זו מחלוקת לשם שמיים, שסופה להתקיים, או שהמתנגדים לו הם בבחינת קרח וכל עדתו, וסופם להיבלע באדמת ההיסטוריה?

גם נינו של הבעש"ט, ר' נחמן מברסלב, נרדף כל חייו ע"י גורמים שונים שחלקו על דרכו בחריפות. כל עוד היתה זו מחלוקת עניינית בין גדולי הדור, יכול היה רבינו לומר עליה שהיא בבחינת החלל הפנוי - המרווח המאפשר יצירה חדשה ובריאת עולמות מגוונים. אך בשלב מסויים חרג הויכוח מגבולות המחלוקת התורנית, ונגד כתות החסידים והעומדים בראשם נפוצו שמועות והאשמות שונות.

כאשר עולים כנגד הצדיק חשדות חמורים כל כך - האם ייתכן שזהו שקר מוחלט? והלא אפילו בדברי המרגלים מצינו גרעין ויסוד של אמת? מהו אפוא הבסיס לעלילות שהעלילו על משה?

הבעש"ט ותלמידיו זיהו את האשמות השווא כנגדם עם מה שקרה למשה מצד רשעותם של קרח ועדתו: "כגון דא צריך לאודע לחברים העוסקים ביחודו של עולם, אע"פ שאמרו בגמרא: "אין אדם נחשד בדבר אלא א"כ עשאו, ואם לא עשה כולו עשה מקצתו... " (מו"ק יח ע"ב), זהו כשהוא שלא מחמת אויבים ושונאים. אבל אויבים דאפקו לקלא - לית ביה מששא... [אבל אויבים המוציאים קול - אין בו ממש]. הרשעים יקטרגו על צדיק ויאמרו, כמו שעשו לרבינו אלקי קדוש מו"ר אור שבעת הימים הבעש"ט ותלמידו רבינו דוב בער". (נתיב מצוותיך, נתיב היחוד, שביל ו' אות ה')

וממשיך רבי יצחק אייזיק מקומרנא: "ואמר מרן אלקי רבנו אור עינינו המאיר מראש אצילות עד סוף עקבות משיחא, הרב ישראל בן אליעזר, שכל מה שעשה בלעם וערב-רב אמרו על משה, שחשדוהו באשת איש - על רע שלהם, ולא אמרו כל כך בשקר. שהרי בלעם וערב-רב שהם ניצוצי נשמתו - כל מה שעשו, אמרו עליו...". (שם)

ואמנם, על פי הבעש"ט, יתרונו של הצדיק על הרשע אינו בכך שהוא נולד צדיק גמור, אלא להיפך: יש בטבעו ובשרשו של משה כל ה'מעלות' שיש לבלעם הרשע ושכמותו, אלא שהוא הצליח להכניעם ולהפכם לטוב מוחלט.