פרשת קורח - כי כל העדה כולם קדושים

  • הרב יצחק ברט

"כי כל העדה כולם קדושים"

במה טעה קורח? האם הטענה "כי כל העדה כולם קדושים" והרצון לשרת את ה' במקדש ביחד עם הכוהנים והלוויים הם פסולים? כידוע, טרם חטא העגל היו אמורים הבכורים לעבוד במקדש, כנציגי כל משפחה ומשפחה מעם ישראל. מדוע, אם כן, העניש הקב"ה את קורח, שביקש שכל ישראל ישובו למצבם שלפני החטא ויעבדו במקדש בעצמם?

נראה שאכן לא היה פסול ברעיונותיו של קורח, וחטאו הוא בצורה שבה ביטא אותם - במרד על מנהיגותם של משה ואהרן. זאת ועוד, מטרתו הראשית של קורח לא הייתה ההתקדשות ושאיפת ההתקרבות אל ה', אלא הרצון להחליף את משה במנהיגותו. חז"ל מעולם לא נרתעו מן המחלוקת, וכל עולמם היה רווי מחלוקות. ובכל זאת, הם הסתייגו ממחלוקתו של קורח ועדתו וכינו אותה בשם "מחלוקת שלא לשם שמיים" - מחלוקת שמטרתה האמיתית אינה הרעיונות והאידיאות הנשגבות שסביבם היא לכאורה נטושה, אלא רצון לקידום אישי. ואכן, אם נדייק בפסוקים, נגלה כי חוזרת בהם פעמים רבות המילה "עדה". דא עקא, למילה זו שתי משמעויות שונות: קורח משתמש בה ככינוי לקהל ישראל - "כי כל העדה כולם קדושים", ואילו משה משתמש בה (גם) ככינוי לעדת קורח - "לכן אתה וכל עדתך". בכך רומז משה שמטרתו האמיתית של קורח לא הייתה התקדשות כללית של עם ישראל, אלא קידום אישי. כביכול, במילים "כל העדה כולם קדושים" התכוון קורח בעצם לעדתו שלו.

כיוון שמטרתו של קורח הייתה בעיקרה חיובית, והפסול היה רק באופן שבו ניסה להשיג אותה - לכן הבחינה התורה בין קורח ועדתו החוטאים לבין המחתות שבהם השתמשו (המסמלים את רעיונותיהם): אלו נבלעו באדמה ויורשים גיהינום, ואלו התקדשו והפכו לציפוי למזבח. התשובה האמיתית לתלונתו של קורח ניתנה בהמשך הפרשה - בסיפור הקדשת הלוויים. התורה חוזרת ומציינת שהלוויים נלקחים "מתוך בני ישראל", והם מייצגי העם כולו במקדש (בניגוד לכוהנים, שהם גם שלוחי הקב"ה). מסיבה זו, פסק הרמב"ם (סוף הל' שמיטה ויובל), שכל אדם שנדבה רוחו אותו יכול לעבוד במקדש כאחד הלוויים. אי-אפשר לאפשר התגלות המונית מתמדת, שכן עם ישראל אינו נמצא תמיד במדרגה הרוחנית הנדרשת לכך; אך בעיקרון צדק קורח - "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'".