ראה | הקללה והברכה
פרשיות הברכה והקללה הן פרשיות מורכבות, המעלות שאלות רבות בדבר הקשר שבין האדם והקב"ה. מהי מהותה של הברית המתבטאת בברכה ובקללה, ומהו תפקידו של האדם בברית זו? ע"י התייחסות למילות הפסוק הפותח את הפרשה, מבאר ה"שפת אמת" את תפיסתו בעניין בחירת האדם ובעניין היחס לקב"ה בברית:
"ראה" - הברית אינה נתונה לאדם בלבד, אלא היא ברית הדדית, המשלבת את מקומו של הקב"ה כא-ל וכאדון עם מקומו של האדם כעבד וכפועל בעולמו של הקב"ה. הפתיחה במילה "ראה" מעידה על הדרישה מהאדם, כצד פעיל בברית, לבחור.
"לפניכם" - "שנמסר הכל ביד האדם". הברית תלויה באדם, ולא רק בקב"ה, ולכן התגשמותה תלויה דווקא בהתנהגותו של האדם.
"היום" - בפני האדם עומדת הבחירה בין טוב לרע. כאשר אדם חוטא, הוא בוחר בדרך הרע ולכאורה נשללת ממנו זכות הבחירה. הקב"ה, בחסדו, מחדש את הבחירה בכל יום והאדם מקבל את חירותו בכל יום מחדש: "כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, וכשנתחדש הבריאה נמשך ברכה חדשה, ולכן בכל יום יש לבחור אחת מהדרכים".
"ברכה וקללה" - ה"שפת אמת" דורש על כך את המילים "כי ירחיב ה' גבולך". אין הכוונה לפירוש הפשוט של המילים, להרחבת הארץ, אלא להרחבה בתפיסת העולם. האדם נדרש שלא לתפוס את המציאות בפן הפשוט שלה, אלא להעמיק את הסתכלותו ולהעמיקה, ולהצליח לראות גם את הקללה כברכה. כאשר האדם מתרחב, צריך הוא להישמר שלא להתרחב בגשמיות אלא להתרחב לנקודות פנימיות, וכך יוכל להפוך את הקללה לברכה: "כי אין הרצון להיות הקללות, ורק שעל ידי זה ישוב האדם ועושה מזה גם כן ברכה". היכולת של האדם להפוך את הקללה לברכה היא המסבירה את פשר נתינת הברכות והקללות לעם ישראל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)