ראה | פתוח תפתח
פסגת האושר של היהודי - להגיע עם כל המשפחה למקום אשר בחר ה' לשכן שמו שם, ולשמוח בכל הטוב: ביבול של הארץ הטובה ובקורבנות העושים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. אבל אושר יהודי אמיתי לא יכול להיות שלם בלי להכניס את המסכנים לתוך השמחה שלך. לכן, לאורך כל הפרשה מזהיר הקב"ה שלא לשכוח אותם.
כידוע, הוריו של הבעש"ט זכו לבן בגיל מבוגר בזכות הכנסת האורחים המיוחדת של ר' אליעזר, אביו של הבעש"ט, ובזכות הניסיון שעמד בו כאשר בא אליהו זכור לטוב בדמות עני במקלו ובתרמילו באמצע שבת קודש. כך נהגו גם תלמידי הבעש"ט: ר' זושא מאניפולי היה עני גדול בעצמו, אך כשהיה רואה עני אחר - "במהרה מאכילו ומשקה אותו, ולאחר שהעני אכל היה מבקש מחילה, שמא לא יצא ידי חובתו עם בן בנו של אברהם אבינו" (אוצר אגדות החסידים, הרב מנחם גוטמן זצ"ל, נכד הבעש"ט).
במצוַת הצדקה יש כמה נקודות המייחדות אותה משאר המצוות. כשאתה מחייה את העני באוכל, בשמחה או אפילו בתשומת לב - אתה מציל את כל המצוות שהוא עלול להפסיד מתוך העניות או עניות הדעת שלו. הצדקה גם עוקפת את אחד מהמכשולים העצומים ביותר העומדים כנגד החסיד - הפּנִיוֹת: אותן כוונות תועלתניות או סתם מחשבות-גדלוּת קטנוניוֹת שמתערבבות כמעט בכל מעשה מצווה, ולפעמים כמעט "מוטב היה שלא לעשותו כלל" (תורי זהב לפרשתנו בשם הבעש"ט). למצוַת הצדקה יש תמיד הצדקה: "מכל מקום עושה מצווה - שמחייה נפש האביון" (שם).
אולי החידוש הגדול בצדקה (בזיקה לבית המקדש) זו המידה שבה האדם מודד לעני, וההשפעה (תרתי משמע) של יחסו זה על העולם: "כל תנועה טובה שעושה למטה, מעורר כך במידות עליונות אם לחסד ואם לדין - 'ה' צלך'... אם מקיים "פתֹח תפתח" - נפתח מקור עליון להשפיע למטה" (אוצר החיים, יתרו; בעש"ט לפרשתנו י"ב, י"ג).
"אם אתה משמח את שלי ואת שלך בבית בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלי ואת שלך בבית הבחירה, שנאמר: 'והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי'. אמן, וכן יהי רצון" (תנחומא ראה י"ח).
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)