פרשת שלח - מצוַת ציצית

  • הרב עודד מיטלמן

פרשת שלח - מצוַת ציצית

כמצווה שפ"ו מונה ספר החינוך את המצווה להטיל ציצית בכל בגד שיש בו ארבע כנפות. הגמרא מביאה לימוד מיוחד לכך שציצית גזולה - פסולה. שואל על כך ה"מנחת חינוך": מדוע יש צורך בלימוד מיוחד, הרי זוהי מצווה הבאה בעבירה? התוס' שאלו שאלה זהה ותירצו שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא רק מדרבנן; אך ראשונים אחרים סבורים שפסול זה הוא מדאורייתא, ולשיטתם - מה צורך יש בלימוד מיוחד לפסול ציצית גזולה?

בתשובתו, מחלק ה"מנחת חינוך" בין שני סוגים של מצוות עשה: יש מצוות 'חיוביות', שאותן כל יהודי חייב לקיים, ויש מצוות 'קיומיות', שחייבים לבצע אותן רק בסיטואציות מסויימות. דוגמא מובהקת למצווה מהסוג האחרון היא מצוַת עשיית מעקה: אין חובה לקנות בית עם גג, אך מי שיש לו בית כזה - חייב להתקין בו מעקה. מצוַת ציצית, כידוע, היא מצווה 'קיומית': אין חובה ללבוש בגד של ארבע כנפות, אך מי שלובש בגד כזה - חייב להטיל בו ציצית.

כעת, ה"מנחת חינוך" מחדש שגם הסוברים שפסול מצווה הבאה בעבירה הוא מדאורייתא - סוברים כך רק במצוות 'חיוביות', שכן תוך כדי קיום המצווה, האדם עובר על רצונו ית'. במצוות 'קיומיות' - מי שמקיים את המצווה בעבירה אמנם לא קיים את המצווה, אך גם לא עבר על המצווה. אלמלא הלימוד המיוחד הפוסל ציצית גזולה, אדם הלובש ציצית גזולה - היה דינו כאדם שאינו לובש בגד של ארבע כנפות, ולא כאדם הלובש בגד כזה ואינו מטיל בו ציצית. לכן נזקקה הגמרא ללימוד מיוחד לפסול ציצית גזולה, כדי ללמד שאדם הלובש ציצית גזולה - עובר על מצוַת ציצית.

בדבריו של ה"מנחת חינוך" טמון חידוש גדול. לכאורה, ניתן היה להבין שאין הבדל משמעותי בין המצוות ה'חיוביות' לבין ה'קיומיות': כשם שמצוות מסויימות הן חובה תמיד, כך יש מצוות שהן חובה רק בסיטואציות מסויימות. מדברי ה"מנחת חינוך" עולה הבדל עמוק בהרבה בין שני סוגי המצוות הללו: המצוות ה'קיומיות' הן בעצם מצוות התנדבותיות; אין חובה לקיים אותן, אך האדם יכול לחייב עצמו בהן ו'לזכות' במצווה.