דילוג לתוכן העיקרי

תולדות | ברכת האבות ומהלך ההיסטוריה

הרב מאיר שפיגלמן
16.01.2018
קובץ טקסט

על השגחה ובחירה

אחד היסודות המרכזיים בתנ"ך הוא ההשגחה - הכוונת ה' את ההיסטוריה. כחוט השני, עוברת במקרא האמונה כי הקב"ה מתערב במהלך ההיסטוריה על מנת להנהיג את העולם, לתת שכר לצדיקים ולהעניש את הרשעים.

במקומות רבים אנו מוצאים שמעשי האדם יכולים לשנות את מהלכה של ההיסטוריה, לעיתים אף בניגוד לרצונו של ה'. כך, למשל, אדם הראשון גורש מגן העדן בשל חטאו, למרות שה"תוכנית המקורית" של הקב"ה הייתה שונה. במקרים אחרים, הקב"ה מציב בפני האדם שתי אפשרויות, ומטיל עליו לבחור ביניהן. גם במקרים אלו, כמו במקרים האחרים, כל בחירה יכולה לשנות את מהלך ההיסטוריה. בשיעור על פרשת לך-לך הבאנו דוגמא לכך - הברירה שהעמיד הקב"ה בפני אברהם, אם להציל את לוט או לרשת את הארץ. כפי שהרחבנו אז, אף אחת משתי הברירות הללו אינה "טובה" או "רעה", ואברהם נדרש לבחור בין שתי אפשרויות שלכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות.

בחלק מסיפורי התנ"ך, ניתן לראות בחירה מסוג שונה: האדם חושב שהוא יודע מהו רצונו של הקב"ה, ומנסה להתאים את מהלך ההיסטוריה לרצון זה. הבחירה במקרים אלו היא מסוכנת מאוד, שכן לעולם האדם אינו יכול להיות בטוח שהוא הבין היטב את רצונו של הקב"ה. דוגמא לכך היא סיפורו של יוסף: לדעת חלק מהמפרשים, יוסף לא הודיע לאביו שהוא נמצא במצרים כדי לאפשר את התקיימות חלומותיו. למרות זאת, יש שמתחו ביקורת נוקבת על החלטתו של יוסף, שכן אין זה תפקידו של האדם להתאים את מהלך ההיסטוריה לרצונו של הקב"ה. האדם צריך לנהוג על פי הבנתו, והקב"ה מנהיג את ההיסטוריה לפי רצונו. דוגמה חריפה לדילמה מעין זו מצויה בפרשתנו.

ברכתו של יצחק

מדוע אהב יצחק את עשיו, ולא את יעקב? על פי תיאוריו של רש"י, עשיו התנהג בצורה כל כך גרועה, עד שקשה להבין כיצד יצחק לא הבחין בכך. עשיו לא היה יכול לרמות את יצחק, שבביתו הוא התגורר, במשך כל היום, וקרוב לוודאי שהוא לא בילה את כל יומו בשאלות על עישור המלח. יתר על כן: התורה מציינת שנשות עשיו היו למורת רוח ליצחק (בראשית כ"ו, לה), ולכאורה הוא יכול היה להסיק מכך מסקנות על התנהגותו הכללית של בנו.

המפרשים השונים התלבטו בבעיה זו, והציעו מספר פתרונות. לדעת רוב המפרשים, יצחק ידע שעשיו אינו צדיק כפי שהוא ניסה להראות את עצמו, והברכה שהוא ייעד לו לא הייתה הברכה ה"רצינית". יצחק שמר את עיקר ברכותיו ליעקב, והתכוון לברך את עשיו בברכה פחותה מברכתו של יעקב[1].

מאידך, אם נפנה לבחינת התנהגותה של רבקה - הרי שהיא תמוהה לא פחות. רבקה מרשה לעצמה למעול באמון שנתן בה עשיו בהפקידו בידיה את בגדיו, היא מנצלת את עיוורונו של בעלה, והיא מוכנה לפעול כנגד בן אחד למען בן אחר. למעשה, רבקה נענשה על כך: מייד לאחר סיפור הברכות, היא "נעלמת", והתורה אינה מספרת לנו דבר על מיתתה ועל קבורתה. אף יעקב נענש על החלפת הבכורה עם אחיו, ב"מידה כנגד מידה": אשתו המיועדת הוחלפה בליל כלולתה עם אחותה הבכירה ממנה, וכתוצאה מכך - אלפי שנים מאוחר יותר - ממלכת יהודה התפלגה. הנביא מותח ביקורת מרומזת על יעקב באמרו "איש מרעהו השמרו ועל כל אח אל תבטחו, כי כל אח עקוב יעקב וכל רֵעַ רכיל יהלֹך" (ירמיהו ט', ג).

כדי להבין את מטרותיו של יצחק, ננסה לנתח את הברכות שהוא בירך בהן את בניו. לאורך כל ספר בראשית, ניתן לגלות שבעה מרכיבים מרכזיים בברכות שמעניק הקב"ה לאבות: א. ריבוי הבנים; ב. ירושת הארץ; ג. ברכה; ד. ברכת המברכים ("ואברכה מברכיך"); ה. גידול השם ("ואגדלה שמך"); ו. "ונברכו בך כל משפחות האדמה"; ז. "להיות לך לאלוקים". ננסה לבחון היכן מתברך כל אחד מהאבות בברכות אלו:

 

אברהם

ישמעאל

יצחק

ברכות יצחק לבניו

יעקב

ברכות יעקב לבניו

גוי גדול[2]

תחילת לך-לך

בברית המילה

   

ירידה למצרים

 

ברכה

תחילת לך-לך

 

כשירד לגרר

בברכה ליעקב

 

בני יוסף

אברכה מברכיך

תחילת לך-לך

   

יעקב המחופש לעשיו

   

ונברכו בך

תחילת לך-לך

 

כשירד לגרר

 

בחלום הסולם

בני יוסף ("בך יברך ישראל")

ברכת הארץ

לאחר פרידת לוט

 

כשירד לגרר

בברכה ליעקב

בחלום הסולם

בני יוסף

ברכת הזרע

לאחר פרידת לוט

 

כשירד לגרר

בברכה ליעקב

בחלום הסולם

בני יוסף

להיות לך לא-להים

ברית בין הבתרים

 

כשירד לגרר

יעקב המחופש לעשיו

בחלום הסולם[3]

בגי יוסף

שליטה באחרים

כשנקרא "אברהם" (אב המון גויים)

בברכת המלאך להגר

 

יעקב המחופש לעשיו

   

לא נתעמק כרגע במשמעות אחד מרכיבי הברכות הללו, אך ניתן לראות שהברכות שיצחק מברך בהן את "עשיו" (את יעקב המחופש לעשיו) הן ברכות מהותיות. אין אלו ברכות סתמיות, אלא ברכות שניתנו בעבר לאברהם, חלק מהן ירש ישמעאל, ובמסגרת בניו של יצחק - יצחק נותן אותן לעשיו. מסתבר שיצחק מבין את ההקבלה בין עשיו לישמעאל, אך בניגוד לישמעאל, שסולק מעם ישראל, יצחק מבקש לברך את עשיו בברכות שיעקב היה יכול לקבל. מה פשר מעשה זה?

"שני גויים בבטנך"

בשעת הריונה, כאשר הבנים התרוצצו בקרבה, הלכה רבקה לדרוש את ה':

"ויאמר ה' לה - שני גוים בבטנך, ושני לאֻמים ממעיך יפרדו, ולאֹם מלאֹם יאמץ ורב יעבֹד צעיר". (בראשית כ"ה, כג)

לנבואה זו יש שני חלקים. בדרך כלל, נוהגים להדגיש את החלק השני - המספר שהבן הצעיר יתגבר על הבן המבוגר; אולם יש גם חלק ראשון לנבואה זו: עצם הידיעה שעתידים להיות שני לאומים. לכאורה, אין זה דבר פשוט. לולא הנבואה, ניתן היה להניח ששני הבנים יהיו שייכים לאותה אומה, כפי שבדור הבא נוצרה אומה המורכבת משנים עשר בנים. ייתכן שזהו עומק מדרש חז"ל, המספר על השמועה שרווחה בארצו של לבן: "בני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן. גדולה לגדול וקטנה לקטן" (ב"ב קכג ע"א). אם נניח שלאה עתידה לבנות את בית ישראל, הרי שייתכן שבית ישראל יבנה מעשיו ומיעקב יחדיו.

מעתה, יכולים אנו להסביר שקיימת מחלוקת בין יצחק ורבקה, על השאלה מיהו זה שיבנה את בית ישראל. סביר להניח שרבקה סיפרה ליצחק על הנבואה שקיבלה, והיא הבינה שעם ישראל ימשיך רק מאחד מבניה. כשם שההיסטוריה התנהלה עד כה בבחירת בן אחד ובהעדפתו על פני האחר - כך יש לעשות כאן. מעתה יש לשאול רק אם להעדיף את עשיו או את יעקב, ותשובתה הנחרצת של רבקה היא שיש להעדיף את יעקב על עשיו.

ייתכן שלו שאלה זו הייתה מוצגת בפני יצחק, הוא היה סומך את ידו על תשובתה של רבקה. אולם יצחק הבין את המציאות בצורה שונה. לדעתו, עם ישראל אמור להתחיל ממנו, ושני בניו מהווים חלק מעם ישראל. את הנבואה "שני גויים בבטנך ושני לאֻמים ממעיך יפרדו" פירש יצחק בדומה לברכת יעקב - "גוי וקהל גוים יהיה ממך" (בראשית ל"ה, יא), ובדומה לברכה שיעקב מברך בה את אפרים ומנשה:

"וימאן אביו ויאמר - ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטֹן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלֹא הגוים". (בראשית מ"ח, יט)

העובדה שמבטן רבקה יצאו שני לאומים אינה מחייבת להוציא אחד מהם מחוץ למסגרת עם ישראל. ייתכן, אפוא, שיצחק אמר לעשיו "גם ברוך יהיה" על יעקב כהמשך לגישתו הכללית[4]: מדוע היה אחיך צריך לגנוב את הברכות, הלא גם הוא מהווה חלק מעם ישראל, וגם הוא - ברוך יהיה?!

תכנונו של יצחק היה לחלק את הברכות, ולהעניק חלק מברכות האבות לעשיו, וחלק מהן ליעקב. ברור שמשמעותה של חלוקה כזו היא בחירה בשני בניו, להקים משניהם את העם הנבחר.

אם צריך לבחור באחד הבנים להמשיך ממנו את עם ישראל - אף יצחק מסכים שיעקב עדיף על פני עשיו. לכן, כאשר עשיו מבקש ממנו "ברכני גם אני אבי", הוא אינו מחליף את הברכות ומברך אותו בברכה שיועדה מראש ליעקב, אלא אומר לו שלא נותרו לו עוד ברכות. אף יצחק מבין שיעקב ראוי יותר לברכה מעשיו, ולכן הוא אינו רוצה להעניק את ברכותיו של יעקב לעשיו.

לאחר שנים, כאשר יעקב ניצב בפני מצב דומה ונדרש לברך שניים מבניו, הוא מגיב בצורה מוזרה ומשכל את ידיו. הוא היה יכול לברך קודם את אחד מהם ואחר כך את השני, אולם חשש מהשלכות פעולה זו. ע"י שיכול ידיו וידא יעקב ששני הבנים - אפרים ומנשה - מבינים שבחירתם וברכתם אחת היא, אף שיש לאח אחד עדיפות על פני אחיו. שניהם מקבלים את אותה ברכה, אך לאחד מהם יש מעמד טוב יותר במסגרת אותה הברכה.

בניגוד לתגובתו של הקב"ה לאחר שילוח ישמעאל, אין אנו מוצאים בפרשתנו הסכמה של הקב"ה לסילוקו של עשיו מהאומה היהודית. לאחר שיצחק בחר את בחירתו - הקב"ה ממשיך להנהיג את העולם בהתחשב בבחירה, שהרי הוא נתן ביד האדם את הכוח לקבוע את מהלך ההיסטוריה, וזוהי משמעותה של הבחירה החופשית שניתנה לו. אין בכוונתנו ואין ביכולתנו להכריע במחלוקת שבין יצחק ורבקה, ברם מעניין להרהר בשאלה מה היה עם ישראל יכול להרוויח או להפסיד משיתופו של עשיו בתוכו. בחז"ל, מוצאים אנו גישה התולה חלק מהפורענויות שנחתו על בני יעקב בצעקה המרה שצעק בגללו עשיו:

"א"ר חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא - יתוותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב "כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה". והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר "ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד". (בראשית רבה ס"ז, ד)

כיוון שהקב"ה נפרע מיעקב על הצעקה שצעק עשיו, הרי שניתן לחשוב על מציאות אחרת, שבה עשיו לא צועק צעקה מעין זו. אולם נסתרות דרכי ה': התורה אינה מגלה לנו כיצד ההיסטוריה של עמנו הייתה משתנה, לו דרכו של יצחק הייתה גוברת על דרכה של רבקה.

 
 

[1] כך גם ניתן להבין את תגובתו של יצחק כאשר הוא מבין שיעקב גנב מעשיו את הברכה. לאחר שעשיו מביא ליצחק את הבשר שביקש, יצחק מברך את יעקב במילים: "גם ברוך יהיה" (בראשית כ"ז, לג). אם יצחק רצה לברך את עשיו בברכה הגדולה והמכובדת יותר - מדוע הוא שב ומברך את יעקב?

[2] לא ברור אם ברכת "גוי גדול" משמעותה ברכת הזרע, או מעין "ואגדלה שמך".

[3] ייתכן שהפיסקה "והיה ה' לי לאלוקים", המופיעה בשבועת יעקב לאחר חלומו, היא חלק מהבקשה, ולא חלק מהנדר. ייתכן גם זוהי המשמעות של "ואהיה עמך", ואכמ"ל.

[4] קשה להבין שהמילים "גם ברוך יהיה" מציינים הסכמה בדיעבד לגניבת הברכות, שהרי בתחילת אותו פסוק נאמר שיצחק חרד חרדה גדולה עד מאוד, ולא ברור כיצד תוך כדי דיבור הוא חוזר בו ומברך את יעקב.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)