פרשת תולדות - יתן ויחזור ויתן

  • הרב דניאל סרי-לוי

פרשת תולדות

"ויתן לך הא-להים מטל השמים ומשמני הארץ..."

יעקב קיבל את הברכה. בקושי, אחרי הפצרותיה של אמו, במרמה, אך התוצאה המיידית היא הפוכה! הוא נאלץ לקטוע בבת אחת תקופה נעימה בבית הוריו, וישיבת אוהלים שלווה של ארבעים שנה הופכת לחיים של מנוסה, מאבקים, גלות, נדודים. כאשר הוא נפגש עם עשיו לאחר שנים, הוא מסביר לו:

"גרתי. לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני 'הוה גביר לאחיך' שהרי לא נתקיימה בי... ויהי לי שור וחמור. אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" (רש"י בראשית ל"ב).

אם כך, האם יש לתהות חלילה על 'יעילותן' של הברכות?

בספר 'מאור ושמש' (פרשת וישלח ד"ה 'עוד') וב'צפנת פענח' בשם הבעש"ט (פר' תרומה ד' צ"ד ע"א) מצוטט המדרש המובא גם ברש"י: "ויתן לך. יתן ויחזור ויתן".

אצל צדיק אמיתי, הכסף אינו נשאר בכיס אף לא ללילה אחד, וה' צריך ליתן לו שוב ושוב, כדי שיהיה לו ממה לתת.

ממדרש זה יש קישור (link) אל מאמר הגמרא בברכות יז:

"...דא"ר יהודה אמר רב: בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת - כל העולם כולו נזונין בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת".

יש אנשים שכל העולם ניזון בזכותם, או בזכות תפילותיהם, ואילו לעצמם אינם דורשים כלום. הבעש"ט דורש גם את המילה "בשביל":

"וכמו שהצינור אינו נהנה במה שעובר עליו - כן הצדיק אין רצונו וחפצו כי אם להשפיע לכל באי עולם" ('עבודת ישראל' בליקוטים, מובא בס' בעל שם טוב לפרשתנו אות ט').

ה'צינור' זהו הדימוי ושם הקוד לספירת 'יסוד', המייצגת העברה ישירה של שפע אלוקי לעולם, ונתינת בסיס רוחני לקיום העולם. יוסף נקרא "יוסף הצדיק" (צדיק יסוד עולם), בגלל יכולתו להיות המשביר לכל העולם. בכך הוא תולדתו הישירה של יעקב, שנתברך לא בדגן ותירוש בעלמא, אלא בברכה עצמה. השפע תלוי בו, ואולי זו גם ברכת אברהם (שיצחק ייעד לו מלכתחילה): "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ".

זהו יסוד מרכזי בחסידות, למצוא את הצדיק שבשבילו אנו ניזונים ולהתקרב אליו, כדי לשמוע ממנו תורה, לבקש עצה בעבודת ה' ואף לקבל ברכה בעניני עוה"ז.

ומסקנה חשובה: הרוצה לזכות בברכה האמיתית - צריך להידבק במידותיו של הצדיק. לשאוף תמיד להשפיע ולזכות אחרים משלך, בלי להיות זקוק ליותר מקב חרובים בשבילך.