פרשת תזריע: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר"

  • הרב נחמיה רענן

פרשת תזריע פותחת בדיני טומאת היולדת (ויקרא, י"ב, א - ח), ואחת השאלות שמתעוררת בנוגע לכך היא מדוע היולדת טמאה. ניסוח מחודד של השאלה מופיע ב"שם משמואל" בשם סבו, ר' מנדלי מקוצק:

ונראה דהנה כבוד קדושת זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק דקדק: הלוא מפתח של לידה אינו נמסר לשליח, אלא הוא ביד הקדוש ברוך הוא לבדו, והיתכן שתימשך מזה טומאה?

(שם משמואל, פרשות תזריע מצורע, שנת תרע"ה).

ר' מנדלי מנסח את השאלה לאור דברי ר' יונתן במדרש:

"יפתח ה' לך את אוצרו הטוב" (דברים, כ"ח, יב). מהו "יפתח"? א"ר יונתן: ג' מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא ואין ברייה שולטת עליהן, לא מלאך, ולא שרף, ואלו הן: מפתח של תחיית המתים ומפתח של עקרות ומפתח של גשמים...

(דברים רבה [וילנא], פרשת כי תבוא, פרשה ז').

היות ומפתח העקרות נמצא בלעדית ביד ה', כיצד יתכן שהלידה גורמת ליולדת טומאה?

בהמשך מביא ה"שם משמואל" את תירוצו של סבו, בתוספת ההסבר של אביו, בעל ה"אבני נזר":  

ותירץ שהטומאה באה אחר כך. וכבוד קדושת אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש דבריו על פי דברי הזוהר הקדוש בטעם טומאת מת, שמקום שנתרוקן מקדושה מתאוין כוחות הטומאה לדבוק בו. כן הענין ביולדת, שבאשר הקדוש ברוך הוא בעצמו היה הפותח, ואחר כך, כביכול כשנסתלק, מתאוין כחות הטומאה לדבוק שמה, ודברי פי חכם חן.[1]

דווקא העובדה שתהליך ההיריון והלידה נמצא ביד ה', גורמת לכך כוחות הטומאה רוצים לדבוק בו. במהלך ההיריון כוח החיים של העובר אינו מאפשר לטומאה לשרות; אבל מיד לאחר הלידה ויציאת העובר, הטומאה מוצאת מקום לחול.

חסידים מספרים סיפורי מופת על צדיקים שזכו שבברכתם נפקדו זוגות חשוכי ילדים. אחד מהצדיקים הללו הוא הבעל שם טוב, שכמה זוגות נפקדו בברכתו, וביניהם ר' הירש וזוגתו:

עשיר היה הירש, אך מאושר לא היה. היו לו רפסודות וספינות, בית חרושת לייצור משקאות חריפים, ובתים רבים. אך העושר לא יכול לפצותו על העדר של היקר מכל, ילדים.

פעם, כשביקר במז'יבוז', אצל הבעל שם טוב, הפציר ברבו שיברכו בזרע של קיימא.

"אם תסכים שיתהפך הגלגל, ותרד מנכסיך - תזכה לבנים", השיב הבעל שם טוב הקדוש.

"אני מוכן לכל. אין כל ערך לכסף, אם אין לי יורש!", השיב העשיר.

"אינך יכול לקבל החלטות כאלו מבלי להתייעץ עם רעייתך", הזכיר הצדיק.

שב הירש לעירו, ושאל את אשתו האם תסכים לחיות חיי עוני ומחסור כדי לזכות לילד משלה. "אני מסכימה", השיבה האישה ללא היסוס.

כששב הירש לרבו וסיפר על תשובת אשתו, ברכו הצדיק: "בשנה הבאה ייוולד לך בן זכר!".

הירש היה מאושר. הוא ידע כי הבטחת הצדיק תתקיים.

בדרכו הביתה עצר במלון דרכים. במלון פגש אנשים שבאו מהעיר הסמוכה לעירו. "מה נשמע בעירי?", התעניין. "כולם משוחחים על האירועים האחרונים. כל הספינות והרפסודות של הירש העשיר נסחפו בסערה ללב ים", סיפרו האנשים, ולא ידעו כי הירש עצמו עומד לפניהם.

'אין דבר, עדיין לא התרוששתי כליל', עודד את עצמו, מהרהר ברכוש הרב שעוד נותר לו.

בהמשך הדרך פגש קבוצה נוספת המגיעה מסביבות עירו. "מה חדש בעיר?", שאל את האנשים, והם סיפרו שפרצה שריפה, ובית החרושת לייצור שיכר שבבעלותו של הירש העשיר נשרף כולו.

'עדיין נותרו לי בתים, ואוכל להתפרנס מדמי השכירות', חשב לעצמו הירש, ולפתע הבחין בעשן שחור המיתמר מכיוון העיר.

"מה קרה?", שאל עוברי אורח.

"שוב פרצה דליקה, והירש האומלל איבד את כל הבתים שברשותו", סיפרו לו. "אסונות רבים כל כך ניתכו על אדם אחד, מעניין מדוע...".

הירש ידע מדוע. דברי הצדיק מתקיימים במהירות רבה. אולי רבה מדי.

'לפחות ביתי הפרטי נותר לפליטה. אמכור אותו, ונחיה מהכספים שאקבל תמורתו', תכנן. רבות מחשבות בלב איש. כשהגיע לרחוב מגוריו, ראה את ביתו הגדול והנאה עולה בלהבות לנגד עיניו.

אשתו עמדה בצד, והביטה באש המשתוללת. "נותרנו בחוסר כל", נאנחה.

כשהסכימו בני הזוג לוותר על רכושם, ציפו שהנפילה תהיה הדרגתית, אולם גזרת העניות ירדה עליהם במהירות מסחררת.

"סבלנו אינו לחינם", הזכירו זה לזו, וקיבלו את הגזרה באהבה.

השניים עברו לגור בבקתה עלובה. הירש לקח הלוואות מגמ"חים, וניסה לעסוק במסחר בעזרת הכספים שלווה, אך המזל לא האיר לו פנים, וכל הכספים ירדו לטמיון. ברם, משאלתם הגדולה של בני הזוג התמלאה. שנה לאחר קבלת ברכתו של הצדיק נערכה סעודה צנועה בבית הכנסת, לכבוד היכנסו של הרך הנולד בבריתו של אברהם אבינו.

הירש שמח בבנו הפעוט, אך הצטער על שאינו יכול לפרנסו בכבוד. הוא התבייש לפשוט ידו ולבקש נדבות, ולאחר התלבטויות רבות החליט לנסוע לערים אחרות, שתושביהן אינם מכירים אותו, ושם להתדפק על פתחי נדיבים. הוא הצטרף אל קבוצת אביונים שנדדה מעיר לעיר ומעיירה לעיירה.

באחד הימים הגיעה הקבוצה למז'יבוז', והעניים הלכו אל הבעל שם טוב, כדי לבקש ממנו צדקה.

גם הירש נעמד בין העניים, וציפה לתורו. כשניגש אל הבעל שם טוב, הכירו הצדיק מיד ואמר לו: "בוא אליי ביחידות, ואתן לך עצה".

כשעזבו שאר העניים נכנס הירש אל חדרו של רבו.

"אמנם נגזר עליך לרדת מנכסיך ולהפוך לעני, אך אינך מוכרח לחיות חיי ביזיון וצער", אמר הבעל שם טוב. "אתן לך אמצעים לקניית סוס ועגלה, ואתה תיסע לעיר מסוימת באזור קרים. משם תבוא תשועתך".

הירש לא התמהמה ומיד יצא לדרך.

הוא הגיע ליעדו בערב שבת. נכנס לבית המדרש, ובעודו תוהה אנה יפנה, ניגש אליו השמש וקרא בשמחה: "אורח הגיע לעיר! איזו זכות מיוחדת! אולי יואיל כבודו לבוא אל ביתי, ולנוח מעט מעמל הדרך?".

בבית השמש הוגשה להירש סעודה טובה. בעודו טועם מהתבשילים, סיפר בעל הבית: "לעירנו כמעט ולא מזדמנים אורחים. בליל שבת יערכו העשירים "מכרז", מי שירבה במחיר - יזכה שתסעד על שולחנו. כל הכספים שהובטחו בעת המכרז יימסרו לידיך בצאת השבת. זהו מנהג המקום.

"לי אין סיכוי לזכות, מפני שאין לי די אמצעים. לכן, אני מודה לך מאד שזיכית אותי במצות הכנסת אורחים".

אחרי תפילת ערבית הכריז השמש כי אורח הגיע לעיר.

העשירים התחילו מיד להציע סכומי כסף גבוהים למדי. אחד מהם התעקש במיוחד, ולבסוף זכה להזמין את הירש אל ביתו.

השבת חלפה באווירה נעימה, אך מיד אחרי ההבדלה קדרו פניו של בעל הבית. הירש התפלא על השינוי הפתאומי, ושאל את מארחו מה מעכיר את מצב רוחו.

"לפני שלוש שנים באה בתי בברית הנישואין, אך בשל בעיה קשה ומצערת שהתגלתה היא טרם נפקדה", סיפר העשיר בעצב. "בעלה של בתי החליט כי אין ברירה אלא לתת לה גט גירושין. מחר יבואו הרב, הסופר והעדים, ויסדרו את הגט".

"אל תמהרו לסדר גט. סעו תחילה לבעל שם טוב הקדוש, אולי הוא יצליח למצוא פתרון לבעיה", יעץ האורח.

בעל הבית הודה לאורחו על עצתו, וביקש לדחות את סידור הגט. ביום ראשון בבוקר נסע עם הירש אל הבעל שם טוב הקדוש.

כשהגיעו לצדיק סיפר העשיר על צרתו.

"איני יכול לעזור לבתך בעודי במז'יבוז'. איאלץ לנסוע לעירך", אמר הבעל שם טוב, ומיד התחיל להתארגן לנסיעה.

הבעל שם טוב ותלמידו, ר' צבי הסופר, הצטרפו לעשיר ולאורחו, ונסעו יחדיו לקרים.

כשהגיעו לעיר, שלח הבעל שם טוב את תלמידו לשליחות עלומה, לגירוש המזיקים המפריעים ומונעים מהאישה לזכות ולהיפקד. ר' צבי קיים את הוראות הצדיק בדייקנות.

נישואיה של האישה הצעירה ניצלו.

"כיצד אוכל לגמול לך על החסד שעשית עמנו?", שאל העשיר הנרגש את הבעל שם טוב.

"לא דרוש לי מאומה, אך אודה לך אם תספר כיצד התעשרת", השיב הצדיק.

העשיר סיפר שבאחד הימים התחוללה סערה עזה, והרוח הביאה אל המזח הקטן שברשותו ספינות ורפסודות. הוא מכר אותן, קיבל תמורתן סכומים נאים והתעשר.

"אמנם על פי דין, הרכוש שהגיע לידיך על ידי הים - שלך הוא", אמר הצדיק, "אך דע לך, שהספינות והרפסודות הללו היו שייכות בעבר לאורח שלך, שהיה עשיר וירד מנכסיו. אם תרצה לנהוג לפנים משורת הדין, תוכל לתת לו משהו משוויין".

חישב העשיר את שווי הרכוש שמצא, ומסר את הסכום המלא לידיו של אורחו.

הירש שב אל ביתו וצרור גדול בידו. בני המשפחה זכו לחיות ללא דאגות, והירש רווה רוב נחת מבניו ובני בניו.

(הפרשה החסידית, סיפורי חב"ד על פרשיות התורה, הוצאת חזק, חלק א', עמודים 428 - 424).

 



[1]   על פי קהלת, י', יב.