פרשת תזריע - מדוע קדמה תורת החיה לתורת האדם?

  • הרב עדיאל זימרן

מדוע קדמה תורת החיה לתורת האדם?

פרשת תזריע פותחת שער חדש בספר ויקרא - "תורת האדם". ראשיתו של הספר עוסק בתורת הבהמה, החיה והעוף, ומפרשת תזריע ואילך עוסק הספר בתורת האדם. מדוע דווקא חציו השני של ספר ויקרא עוסק בתורת האדם, ולא חציו הראשון, כפי שהיינו מצפים? עם שאלה זו מתמודד המדרש: "אמר רבי שמלאי - כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה, חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה, חיה ועוף" ה"שפת אמת" מרחיב במשמעות דבריו של רבי שמלאי:

"והנה צריך טעם למה נברא האדם אחרון למעשה? והתירוץ, כדי שיהיה קרוב ליום השבת, כמו שכתוב במדרש גם כן - כדי שיכנוס לשבת מיד... כי כל שאר הבריאה הם חומריים וכח חיותם ניתן להם בשעת הבריאה, אבל האדם, שיש בו נשמת אלוקים, ניתן עמו הארה בעולם הזה".

ה"שפת אמת" מסביר שהאדם נברא באחרונה דווקא בשל היותו בין שמיים לארץ. האדם נברא ביום שישי בין השמשות, זמן השייך לימי הבריאה ומצביע על היותו של האדם חלק ממערך הבריאה, אולם באותה שעה הוא גם ערב שבת - דבר המעיד על היותו של האדם שייך למימד הקודש שבשבת. האדם זקוק לשבת כשם שהשבת זקוקה לאדם; אין כל משמעות לאדם בעולם שאין בו שבת, ולכן לא נברא האדם בראשונה, טרם שהייתה השבת בעולם, אולם אין גם כל משמעות לשבת בלא האדם שיוכל לקדשה. בעזרת דברים אלו מסביר ה"שפת אמת" את דבריו של רבי שמלאי: תורת האדם שונה מתורת החיה בכך שתורת החיה ממוקדת רק בעולם הזה (שהרי לעתיד לבוא כל הקרבנות בטלים ורק קרבן תודה, המוקרב מהצומח, אינו בטל) ואילו תורת האדם משלבת את העולם הזה עם העולם הבא ומגשרת בין העולמות.

כך מסביר ה"שפת אמת" את מקומה של ברית המילה בראשית הפרשה. לכאורה, מה שייכת מצוַת המילה לפרשיות הקרבנות, הטומאה והטהרה? ה"שפת אמת" מסביר שכיוון שמהות תורת האדם היא חשיפת עולמות גבוהים יותר מעולם החי, הרי הדבר מסומל דווקא בברית המילה: "ולעולם צריך האדם להיות פושט צורה ולובש חדשה... והנה לבני ישראל ניתן התגלות צורה הפנימית בכוח המילה, שמסירים העורלה ואז יכול להתגלות צורה הפנימית... שזוכין להארה מרחוק, ששמיני למעלה מהטבע". דווקא מצוַת המילה מסמלת את חובת האדם לתקן את המציאות ולחזר אחר עולמות גבוהים יותר, הנעלמים מעין הטבע.