דילוג לתוכן העיקרי

תרומה | הכפורת

קובץ טקסט

השבוע נעסוק בנושא הכפורת. נושא זה איננו פשוט, מכמה סיבות:

ראשית, באופן כללי, משמעותם של כלי המשכן די לוטה בערפל. אין לנו דרך סלולה וברורה בביאור המשמעות של כל כלי. הפרשנים הראשונים: הרמב"ם, הרמב"ן, רבנו בחיי ואברבנאל הציעו, בהתבסס על מגוון שיטות פילוסופיות או מסטיות, שהמשכן וכליו מהווים סמלים המייצגים מהויות מסוימות. כל אחד מהפרשנים התבסס על ההנחות הפילוסופיות בהן הוא אחז, ומתוכן ניגש לביאור משמעות כלי המשכן, אך הפירושים כולם מותירים אותנו במבוכה מסוימת - כיצד להמשיך את הקו הפרשני שעצבו הראשונים בביאור משמעות הכלים.

מעבר לקושי הקיים בפרשנות של הכלים כולם, בולטת הכפורת, מושבם של הכרובים, בחוסר הבהירות הקיימת סביבה. ההגות היהדות עליה אנו מתחנכים, שראשיתה בפרשיות התורה והמשכה ביסודות הפילוסופיה היהודית, מעמידה אותנו תמהים ומשתהים מול העובדה שדווקא במשכן, במקום הקדוש ביותר, מעל לארון העדות, ניצבת דמותם של שני מלאכים. אינני משוכנע שהשיעור יצליח לפזר במלואו את הערפל שסביב משמעות הכפורת, אך אנו ננסה ללכת בדרך בה נקטנו בשבועות האחרונים - בחינה של פשטי הפסוקים עצמם. אולי מתוך דרך זו נמצא קצה חוט לביאור משמעותה של הכפורת.

א. הכפורת

ננסה להבין בדיוק מהי בכלל הכפורת. הכפורת היא בעצם, המכסה של הארון. ממילא, יכולה להתעורר הטענה שהכפורת איננה עומדת כלל ככלי עצמאי, והיא בסך הכל מהווה מרכיב של הארון. אלא, שמהפסוקים עולה באופן חד משמעי שלכפורת יש משמעות כשלעצמה.

הציווי על בניית הארון, הראשון ברשימת הציוויים שבפרשתנו, מופיע בפרק כ"ה, י-טו. מיד לאחריו אומרת התורה "ונתת אל-הארון את העדת אשר אתן אליך". פסוק זה חריג בנוף הכללי של הפרשה. הפרשה כולה מביאה ציווים לבניית כלים, ואילו פסוק זה כלל לא מתאר תהליך של בנית כלי, אלא מסביר את ייעודו של הארון[1]. בכל אופן, פסוק זה ודאי קובע את סיום התיאור של בניית הארון, התורה לא היתה עומדת על אופן השימוש בארון, לולא היתה מסיימת קודם לכן את תיאור בנייתו. כשממשיכה התורה ומצווה על בניית הכפורת, ברור שמדובר כאן בכלי חדש, עצמאי. ניתן לומר שמטרתה של הסיומת המיוחדת של בניית הארון, היא להבהיר שהכפורת היא כלי עצמאי, נבדל מהארון. מבחינה זו, ההפסקה והנתק בין הארון לבין הכפורת, בולט עוד יותר מאשר בין שאר כלי המשכן.

מסקנה זו נתמכת גם מהאזכור הנוסף של הארון והכפורת, בהמשך הפרשה. כשמצווה התורה על הפרוכת (הווילון החוצץ בין הקדש ובין קדש הקדשים) היא מורה במדויק כיצד יש לתלות אותה:

"ונתתה את-הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ונתת את-הכפרת על ארון העדת בקדש הקדשים" (כ"ו,לג-לד).

הכלל בבניית המשכן, הוא שקודם כל נבנה כל כלי כשלעצמו, ורק אח"כ הוא מוצב במקומו. כאן אנו רואים שרק לאחר שמובא הארון אל מקומו בקדש הקדשים, מניחים עליו את הכפורת. דרישה זו מבהירה לנו שהצבתה של הכפורת על הארון מלמעלה, איננה חלק מבניית הארון אלא חלק מבנית המשכן בכללותו. בהמשך הפסוקים מתארת התורה כלים נוספים המוצבים ביחס לפרוכת: הארון, הכפורת, השולחן והמנורה. ברור אם כן שגם הכפורת עומדת ככלי כשלעצמה[2].

על אף הטענה שהעלנו, מובן שקשה להבין את הכפורת ככלי עצמאי לחלוטין, שהרי בסופו של דבר, כל הצורך בכפורת נובע מקיומו של הארון - היא המכסה אותו. בעיון נוסף, נראה שאף הראיה שהבאנו לנבדלותה של הכפורת, יכולה גם לשמש כראיה הפוכה. הכפורת מתוארת בפסוקים יז-כ, ובסיום תיאורה אומרת התורה: "ונתת את-הכפרת על-הארן מלמעלה ואל-הארן תתן את-העדת אשר אתן אליך". מבנה זה זהה למבנה שראינו קדם לכן לגבי הארון, שלאחר הצווי על אופן בנייתו המדויק מופיעה תכליתו, להניח בתוכו את לוחות העדת. משום מה, גם לאחר בניית הכפורת חוזרת התורה ומזכירה את תכליתו של הארון. רש"י מעיר ש"לא ידעתי למה נכפל". לאחר מכן הוא מציע שכוונת הפסוקים היא שיש להניח את הלוחות בארון לפני חיבור הכפורת. פירושו של רש"י רק מחזק את הטענה שהעליתי - הארון צריך להיות שלם ומוכן לעבודתו בטרם יניחו עליו את הכפורת. אלא, שעצם פירושו של רש"י קשה. נראה לכאורה שחזרת הפסוק גם לאחר בניית הכפורת מלמדת שיש להניח את הלוחות בארון דווקא לאחר חיבור הכפורת, לכן חוזרת התורה ומצווה על נתינתם לאחר בניית הכפורת (ראה רמב"ן)... נחזור לשאלה זו בהמשך.

על כל פנים, האופן בו מסדרת התורה את הצווים על הארון ועל הכפורת יוצר אומנם הפרדה בין שני הכלים הללו, אך מאידך הוא גם קובע יחס של קשר מסוים ביניהם.

(בנוסף, ראוי לציין שהציווי על בניית הארון והכפורת, לא מופרדים בסימון של פרשה סתומה או פתוחה, כשם שאנו מוצאים בין שאר הכלים שבפרשתנו).

מיד לאחר הציווי על בניית הכפורת והצבתה מעל הארון, מלמדת התורה שמטרתה של הכפורת איננה רק כיסוי לארון:

"ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על-ארון העדת את כל-אשר אצוה אותך אל-בני ישראל" (כב).

הייעוד של הכפורת מבהיר אולי את מעמדה: הארון מכיל את העדות (לוחות הברית), ולכן הוא נקרא ארון העדות. הכפורת עם שני הכרובים, משמשת כמקום ממנו בוקע קולו של הקב"ה בדברו עם משה. זוהי מטרה ייחודית, ולכן היא מצדיקה את ההצגה של הכפורת ככלי עצמאי. עדיין עלינו להבין מהו היחס שבין הכפורת והארון?

מהאופן בו מציגה התורה את משמעותה של הכפורת, ברור שהיא קשורה באופן מהותי לארון: "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על-ארון העדת". בחירתה של הכפורת כמקום בו נועד ה' עם משה מיוחסת לכרובים, אך גם לכך שהכפורת ניצבת מעל הארון. אפשר להבין שזוהי המטרה של כפילת הפסוק, ללמד שמיקומה של הכפורת מעל הארון מהווה סיבה לבחירתה לתפקיד הרם. על אף שיש בפנינו בני תפקידים שונים: הארון נושא את הלוחות, והכפורת משמשת למפגש עם הקב"ה, התפקיד השני תלוי בראשון.

שני הייעודים הללו, החזקת לוחות העדות ומקום המפגש עם הקב"ה ("ונועדתי") מקבלים ביטוי גם בשמות המשכן השונים. המשכן ידוע כ'אהל מועד', אך לפעמים הוא מופיע גם כ'אהל העדות' (בייחוד בספר במדבר, לדוגמא א' נ-נג, י"ז יט-כה, וכן פעם אחת בספר שמות, בתחילת פרשת פקודי). 'עדות' פירושה חוק ותורה, ו'מועד' פירושו נבואה. ייעודים אלו מבוטאים באופן מיוחד דרך הארון והכפורת, יותר מאשר דרך שאר כלי המשכן. מעניין, שאף אחד מכיוונים אלו לא קשור להקרבת קרבנות, מה שיכול היה להיתפס כמטרה המרכזית של המשכן. המזבחות שמהווים את המרכיב המרכזי בעבודת ההקרבה, אינם מרכזיים כל כך בייעודים העולים משמותיו של המשכן.

ב. הכרובים

את רוב התיאור של פרטי בנית הכפורת, מקדישה התורה לכרובים:

"ועשית כפרת ... ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם משני קצות הכפרת. ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב-אחד מקצה מזה מן-הכפרת תעשו את- הכרבים על-שני קצותיו. והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על-הכפרת ופניהם איש אל-אחיו אל-הכפרת יהיו פני הכרבים. ונתת את-הכפרת על-הארן מלמעלה..." (יז-כא).

תיאור זה מכיל הקבלות ברורות לבניית המנורה:

"ועשית מנרת זהב טהור מקשה תיעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו. וששה קנים יצאים מצדיה שלשה קני מנרה מצדה האחד ושלשה קני מנרה מצדה השני. ...ועשית את-נרתיה שבעה והעלה את-נרתיה והאיר על-עבר פניה" (לא-לז).

שני הכרובים יוצאים מצידי הכפורת עצמה, ופונים אחד כלפי לשני וכלפי הכפורת. ששת הקנים של המנורה יוצאים גם הם מתוך המנורה עצמה ופונים זה אל זה ("והאיר על-עבר פניה").

מהי משמעותם של פרטים אלו?

נדמה לי, שגם ללא ניסיון לצלול עמוק מדי לעולם משמעות הסמלים, ברור שהדרישות ל'מקשה אחת' ולפניה אל המרכז והמקור, באות לבטא שקיימת אחדות, בתוך מה שבד"כ נתפס כאובייקט המורכב מחלקים שונים. אמנם קיומם של שני כרובים (או של שישה קנים) היוצאים מן המקור מעיד בדרך כלל על פיצול ועל ניגודים שונים, אך כרובי הכפורת- מאוחדים עם הכפורת עצמה ופונים כלפיה.

התמונה הנוצרת כאן היא של מתח דינמי, שני הכרובים יוצאים מתוך 'קצות הכפורת' - עומדים בקצוות ולכן רחוקים אחד מהשני כמה שאפשר, אך עדיין פונים אחד אל השני ואל המקור הפיסי שלהם, ממנו הם יוצרו. כנפיהם פרושות, כאילו עומדים הם לעוף אל על, אך עדיין מחוברים הם לחלוטין, כגוף אחד, עם הכפורת. למעשה, הכרובים "סוככים" בכנפיהם, מכסים את הכפורת וע"י כך מגינים עליה.

המחזה העולה מהתבוננות בכפורת הוא של שני גופים המתאמצים לעוף, כנפיהם כבר פרושות בשני כיוונים מנוגדים, אך יחד עם זאת מביעים הם אהבה זה כלפי זה (פונים אחד כלפי רעהו), ומאוחדים עם הכפורת עצמה. התנאי הבסיסי שמציבה התורה הוא שתיווצר יחידה אחת שלא ניתן לפרקה. פסוק י"ט מכיל בתוכו את המתח שבמבנה הכפורת: מחד, שני הקצוות - "כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה", ומאידך, הקישור האחדותי אל הכפורת - "מן הכפורת תעשו את-הכרובים על-שני קצותיו". פסוק כ' מציג את המתח שבמבנה הכרובים עצמם: מחד, על סף תנועה - "והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה" ומאידך, הם מקושרים זה אל זה ואל הכפורת - "ופניהם איש אל אחיו אל הכפורת יהיו פני הכרבים".

ג. ונועדתי לך שם

עד כה, התברר לנו שמטרתה של הכפורת איננה רק ככיסוי לארון, והכרובים אינם רק תוספת לכפורת, אך בשאלה המרכזית עוד לא עסקנו - מהו באמת תפקידם של הכרובים, מהו הייעוד שלהם? אומנם, ראינו קדם לכן שהתורה מגדירה את מטרת הכרובים כמקום בו נועד הקב"ה עם משה, אך מהי משמעותו של מקום זו?

פרשנים רבים עמדו על כך שהיסוד של כרובים בעלי כנפיים דרכם מופיע הקב"ה, עולה בהרחבה בספר יחזקאל, במראה הנבואי של החיות. יחזקאל מתאר (בפרק א') ארבעה יצורים לוהטים, שלכל אחד מהם בעל ארבע כנפיים וגלגלים (המונח 'מרכבה' לא מופיע בנבואת יחזקאל, אך מובא בדברי חז"ל). מעל לראשיהם עומד הרקיע, ומעל לרקיע ניצב כסא המלוכה של הקב"ה, "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה". יחזקאל מסיים מחזה זה בקביעה ש"הוא מראה דמות כבוד ה'" (כח). בפרק י' הוא קורא ליצורים אלו כרובים (פס' טו).

הרמב"ן (שמות כה,כא), מסביר שהכפורת עם הכרובים היא "כסא הכבוד". הרמב"ן מסיים את פירושו לפסוק זה במילים "והמשכיל יבין". במילים אחרות, פירושו מבוסס על הקבלה, ואין לו כוונה לפרט את הדברים מעבר למה שפירש. מובן שגם אני אלך בדרכו ולא אפרט יותר ממנו, לא רק בגלל שזו לא המסגרת המתאימה לכך, אלא גם בגלל שאני עצמי לא מבין את כוונתו של הרמב"ן. למרות זאת, אם נמשיך בכיוון הדברים שהרמב"ן כתב בפרושו, נוכל לפחות להתקדם קצת בהבנתנו.

הרמב"ן כותב שהכנפיים היו פרושות למעלה כדי "להורות שהם המרכבה נושאי הכבוד". במונחים העולים מנבואת יחזקאל, פירוש הדבר הוא שהכנפיים הגיעו עד לשמים, לנקודה העליונה של כבוד הקב"ה. אלא, שהכרובים גם סוככים על הכפורת עצמה. זהו המתח שתיארתי למעלה. הכפורת מייצגת את הניגוד בין נצחיותו של הקב"ה, עליונותו מעל לכל, ומנגד, הקשר שהוא יוצר עם האדם הסופי. הטרנסצנדנטי מקושר לאדמה. זה שעולה מעלה ונעלה מעל לכל, מהווה מקשה אחת, בלתי ניתנת להפרדה, עם הכיסוי המוזהב של הארון - הקופסה אותה הכין האדם בכדי שתכיל את התורה שניתנה לו.

ברור, שאין כוונתם של הכרובים להביע שהקב"ה נמצא במקום כלשהוא, ברור לכולנו שאין זה נכון. שלמה המלך, כשסיים את בניית המקדש, אמר: "כי האמנם ישב א-לוקים על-הארץ, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי- הבית הזה אשר בניתי?" (מלכים א' ח', כז). אלא, שאם נציג דבריו של שלמה כטענה לוגית, המסקנה תהיה שאין כל קשר בין האדם לבוראו. טעות זו, כפי שהסברנו בשיעור על פרשת 'יתרו', נוגדת את המשמעות היסודית ביותר של התורה, והיא העומדת בבסיס התופעה האנושית של חיפוש מתווכים בין הא-לקים והאדם.

ביהדות אנו מכירים את המושג 'כסא כבוד ה''. מושג זה מבטא את העובדה שהקב"ה, על אף עליונותו ונבדלותו, עדיין מקושר לארץ.

השילוב הזה הוא רעיון פרדוקסאלי, המבטא את העומק של הטרנסצנדנטיות הא-לקית - וזהו בדיוק הרעיון של השילוב האחדותי בין הכפורת והכרובים. הנשגב המוחלט מכה שורשים באדמה.

כמובן, נדרשת זהירות גם בצד השני, שלא לחשוב שהנבדל והמקודש נעשה חלק מהעולם שלנו ממש. כפי שנלמד בפרשת כי תשא, זו היא הטעות שבבסיס חטא העגל. ביחס לכפורת, התורה קובעת במפורש שה' מדבר עם משה "מעל לכפורת, מבין שני הכרובים". הכרובים הם כיסאו של הקב"ה, לא הוא עצמו. הקב"ה הוא מעל לכפורת, בין שני הכרובים, בחלל בלתי מוגדר. אף על פי כן, יש לנו מקום אליו אנו יכולים לפנות. את זה מכנה התורה בשם 'מועד' - נקודה בה נוצר הקשר בין הטרנסצנדנטי לבין העולם הנברא.

"ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת מבין שני הכרבים אשר על-ארון העדת...". לפסוק זה יש, כאמור, משמעות נוספת. נקודת המפגש אינה רק מעל הכפורת, ולא רק מבין שני הכרובים, אלא גם מעל ארון העדות. כסא הכבוד ממוקם מעל לחוק, לתורה, המבוטאים בדמותם של הלוחות.

בייחוד, הלוחות מהווים החוק בצורת המילים של הקב"ה, מילים שמהוות, כפי שראינו בפרשת יתרו, "אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם" (י"ט,כ).

זוהי גם המשמעות של המתח שהצגנו לעיל, בין הכפורת ככלי עצמאי לבין התלות שלה בארון. הקב"ה יושב על כסא הכבוד שממוקם כאן בארץ. אך אם נשאל, מה מאפשר את נוכחותו של הקב"ה בארץ, התשובה היא התורה - לוחות הברית. הבסיס המאפשר את שכינת ה' שבכסא הכבוד, הוא מצוות התורה.

לכן התורה חוזרת ושונה את הציווי שהלוחות יונחו בארון. בראשונה, נזכר הציווי כשעוסקת התורה בארון, ככלי עצמאי, כלי הקיבול של התורה והלכותיה. המשכן הוא המקום בו מונחים משפטי התורה וההלכות. בשנית נזכר הציווי, כשעוסקים בכפורת - מקום כיסאו של הקב"ה - שצריכה להיות מונחת על גבי ארון העדות. לפיכך חוזרת התורה ואומרת: "...ואל-הארן תתן את-העדת אשר אתן אליך". הלוחות צריכות להיות בתוך הארון לא רק מצד נוכחותו של הארון במשכן, אלא גם מצד הצבתה של הכפורת שם.

מהדברים עולה הבנה מחודשת במונח "לוחות העדות". לדעתי, יש להבין את משמעות המושג 'עדות' מלשון 'עדים', ולא ע"פ הפרשנות הפשוטה של המושג, כ'חוק'. כשהלוחות נמצאים בתוך הארון הם משמשים כעדים על כך שהקב"ה, הנשגב והמרומם, פונה ממרומי הרקיע ליושבי הארץ. העובדה הבלתי נתפסת הזו דורשת עדות מתמדת, שתזכיר לנו, כפי שמתואר בפרשת יתרו, ש""אתם ראיתם כי מן השמים דיברתי עמכם".

חשיבותם של הלוחות כעדות היסטורית וכהוכחה מטאפיסית על הקשר שבין הקב"ה והאדם, קובעת את מקומם במרכזו של המקום הקדוש ביותר, בתוך ארון העדות. מסיבה זו, הם גם מהווים את התשתית עליהם עומד כסא הכבוד.

האם הרעיון הזה לא כרוך באפשרות של טעות איומה? האם לא עלולה הטעות הזו להוביל לעבודה זרה ואליליות, לייצוג פיסי ובסופו של דבר להגשמה של הקב"ה? התשובה היא- כמובן שכן! זו הסיבה שהתורה חוזרת ומזהירה אותנו נגד עבודה זרה ואלילות. המתח הפנימי הבלתי נתפס הזה עתיד להתפרץ בסופו של דבר ביום הארבעים לעלייתו של משה להר, כשהקב"ה ייוצג ע"י מתווך - אך לשם כך עלינו להמתין עוד שבועיים, עד לפרשת כי תשא.

עיון נוסף

1. בניית הכרובים מתוארת פעמיים, בשני פסוקים עוקבים (יח-יט). מבחינת המשמעות, נראה שהפסוקים זהים. מהי מטרת החזרה על הפסוק? (ראה גם ל"ז, ז-ח, ובפרושו של הנצי"ב).

2. מדוע מניח משה את הכפורת בתוך הארון ולאחר מכן מניח אותה במשכן (מ, כ-כא), למרות שהקב"ה אמר לו לחבר את הכפורת אחרי שהוא מביא את הארון למקומו במשכן (כו,לג-לד)?

3. מלבד הכרובים, שהיו חלק מהכפורת, היו שני זוגות נוספים של כרובים. על הפרוכת (כו,לא) ועל היריעות (כו,א). מה מסמלים כרובים אלו?

4. ראינו שהכלי בכללותו קרוי כפורת, והכרובים הם חלק ממנו. השווה זאת לבניית בית המקדש ע"י שלמה המלך - מלכים א' ו',כו-כז - שם הכרובים עצמאיים ולא מחוברים לארון. הסבר!

 


[1] הספורנו מציע שבניגוד לשאר הכלים במשכן, לארון אין תפקיד במעשה ההקרבה, ולכן מדגישה התורה במפורש את תפקידו - מקום האחסון של לוחות העדות.

[2] יש להדגיש שבפרשת פקודי, כאשר מבוצעות הוראותיו של הקב"ה, נאמר שמשה מיקם את הלוחות בארון, כיסה אותו עם הכפורת, ורק לאחר מכן הביא אותו אל המשכן (מ,כ-כא). מאחר וסדר הדברים סותר את הציוויים בפרשתנו, מובן שדרושים כאן העמקה ועיון, אך אין כאן המקום להרחיב בכך. עיין בנושא זה ברמב"ן ובנצי"ב, פרק כ"ו,לג-לד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)