וארא | פתחי לי רעייתי

השיחה נאמרה בפרשת וארא תשס"ב, וסיכומה לא עבר את ביקורת הרב

בתחילת פרשת השבוע, מספרת התורה על כשלון השליחות של משה בפעם הראשונה בה הוא מגיע לדבר עם בני ישראל:

"לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים; וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה'; וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (שמות ו', ו'-ט')

לדברי התורה, עם ישראל לא שמע לדברי משה בגלל המצב הקשה בו היה נתון, כפי שמסביר האבן-עזרא על אתר:

"ולא שמעו ולא הטו אזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות ובעבודה קשה שנתחדשה עליהם"

אולם, נדמה שהמצב בו היה העם נתון באותו זמן, היה ידוע עוד קודם שהגיע אליהם משה. לכן, יש להוסיף ולהסביר, שבני ישראל לא הקשיבו למשה גם בגלל שהוא כשל בניסיון להעביר להם את המסר מהקב"ה על ההצלה שהם עומדים לזכות לה. אילו היה משה מצליח להעביר את המסר מהקב"ה בצורה אופטימאלית, היה העם מקשיב לו למרות המצב הקשה בו היה נתון.

בהקשר זה, מאד מושך להסביר, שחלק מהסיבה שהקשתה על משה להעביר את דברי הקב"ה בצורה הראויה, הייתה עובדת היותו 'כבר פה וכבד לשון' - מגמגם.

למרות זאת, אם מעמיקים בעניין נדמה שלא עובדת היותו 'כבד פה' מנעה ממנו להעביר את דברי הקב"ה בצורה ראויה. המהר"ל דן בפגם הדיבור של משה, ומסביר שלא מדובר בפגם הנובע מחיסרון אלא מיתרון. לדברי המהר"ל, ישנם דברים שהם מעבר לדיבור, ולכן לא ניתן לבטא אותם ע"י דיבור. ניגון הוא דוגמא טובה לסוג של מסר שלא ניתן להסביר בצורה של מילים ומשפטים. כיוון שהמסרים אותם ניסה משה להעביר היו כ"כ עליונים, הם היו מעבר לדיבור וממילא הוא לא הצליח לבטא אותם ע"י דיבור מובן ונהיר. לכן, גם העם עצמו התקשה להתחבר לדברים אותם משה אומר, ובהתחלה נמנע מלהקשיב לו.

אם כן, השאלה העולה היא מדוע הקב"ה שולח אדם כ"כ עליון בשביל לשחרר את בני ישראל ולדבר עם פרעה? מדוע הוא לא שולח מישהו שהוא יותר מרשים או משכנע, גם אם ברמתו הרוחנית הוא נמוך ממשה?

נדמה, שהקב"ה בכוונה שולח לפרעה אדם שיכולת הדיבור איננה אחת מתכונותיו הבולטות, כיוון שאין בכך צורך. הקב"ה רוצה להראות לכל העולם, שמה שישחרר את עם ישראל ממצרים לא יהיה 'טריקים' דמגוגיים וכוחות השכנוע של משה, שיובילו את העם בדרך ארוכה עד לשחרור, אלא העובדה שהקב"ה עצמו מעוניין בעם ישראל והולך לקראתם. עם ישראל אינו נדרש לעשות הרבה בשביל להגאל, ולכן אין צורך באדם שכוחות השכנוע שלו יוצאי דופן.

ואמנם, אפשר לראות שלכל אורך היציאה ממצרים, הקב"ה לא מנסה שבני ישראל יבואו אליו, אלא הוא עצמו בא אל בני ישראל. הקב"ה מכין את הקרקע לגאולה, ומה שנדרש מבני ישראל הוא רק לעשות את הצעד הקטן לקראתו, וכבר ייגאלו ויצאו ממצרים:

"עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ; כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ; הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ; הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ קוּמִי לכי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ; יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים, ב', י'-י"ד)

הקב"ה לא שולח אדם בעל כושר שכנוע לשחרר את בני ישראל, כיוון שהוא איננו זקוק לכך. הקב"ה עומד ומחכה שבני ישראל יעשו צעד קטן וכבר יגאלו, והוא אינו צריך אדם שישכנע אותם לעשות דרך ארוכה באמצעות מילים יפות או שכנועים רבים.