צורך

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

ביצה דף יב – צורך

בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בשאלה האם מה שהותר ביום טוב – מלאכה לצורך 'אוכל נפש' כמו טלטול חפצים, הותר לגמרי וגם כאשר אין במידה והחפץ לא הוצא לצורך 'אוכל נפש' טלטולו מותר, או שמא רק כאשר יש בהוצאת החפץ 'אוכל נפש', יהיה הדבר מותר.

רש"י (ד"ה אלא מדלא אפלוג באבנים) מפרש שמן התורה מלאכת 'אוכל נפש' הותרה לגמרי ולכן יהיה מותר לעשותה גם אין בפועל צורך של 'אוכל נפש'; אולם, חכמים אסרו מה שלא נצרך משום הטירחה. מנגד, בעלי התוספות (ד"ה ה"ג), ובעקבותיהם גם רבי יוסף קארו (שו"ע או"ח סימן תקיח סעיף א), סבורים שאין מלאכה שהותרה לגמרי; מה שהותר הוא אך ורק לצורך יום טוב עצמו או לצורך מצווה.

הסבר מקובל למחלוקת זו הוא בגדר דין 'מתוך' – מחד, ניתן לומר שמלאכה שמשמשת לצורך 'אוכל נפש' אינה נחשבת כלל לעבודה ולכן, מתוך כך שהפעולה לא אסורה היא מותרת; מאידך, ניתן לומר שדווקא הצורך הוא שמתיר את עשיית המלאכה ביום טוב, ולכן רק מה שנצרך לשמחת יום טוב הותר.

אם נקבל את ההסבר שהצורך הוא שמגדיר את ההיתר, נראה שלא נמצא דבר שאסור ביום טוב. ר"ל, כל פעולה שאדם עושה הינה לשם תכלית מסויימת – 'לצורך', ואף אם נאמר שאדם עשה דבר ללא סיבה, נמצא שאין פעולתו בכלל 'מלאכת מחשבת'. החריגה היחיד הנו מצב בו אדם עושה מלאכה לצורך היום שלמחרת, שאז דה-פאקטו אין זה לצורך היום.

הרב ירון בן צבי