צורת הפתח

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

עירובין דף יא – צורת הפתח

כאשר יש במחיצה (של מבוי) רווח של יותר מעשר אמות, אין הוא נחשב כפתח אלא כפרצה שפוסלת את המחיצה כולה. אמנם במשנה (ב עמוד א) נאמר שאפשר לפתור בעיה זו על ידי 'צורת הפתח':

"אם יש לו צורת הפתח, אף על פי שהוא רחב מעשר אמות, אין צריך למעט".

בסוגייתנו הובאה דעת רב שחולק על המשנה (בגרסתה זו) ומתוך כך נידון היחס שבין פסול פירצה של עשר אמות ובין פסול "פרוץ מרובה על העומד" (יא עמוד א):

"מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב: אינו צריך למעט. (כגרסתנו במשנה)
אמר ליה: אתנייה צריך למעט. (אפילו כשיש צורת הפתח)
אמר רב יוסף, מדברי רבינו נלמד: חצר שרובה פתחים וחלונות - אינה ניתרת בצורת הפתח, מאי טעמא - הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר, מה יותר מעשר האוסר במבוי - אינו ניתר בצורת הפתח, אף פרוץ מרובה על העומד, האוסר בחצר - אינו ניתר בצורת הפתח".

רב יוסף דן ביחס שבין שני הפסולים: עשר אמות ופרוץ מרובה על העומד. לדעתו יש ללמוד מכך שצורת הפתח לא מועילה בעשר אמות שלא תועיל גם בפרוץ מרובה על העומד.

אמנם, נראה שיש מקום רב לחלק בין הדוגמאות: פסול עשר אמות מגדיר שהמקום נחשב פרצה ולא פתח, ולדעת רב גם צורת הפתח לא יכולה להתגבר על בעיה זו. אמנם דין פרוץ מרובה על העומד לא פוסל פתח מסוים מלהיחשב פתח, וממילא מסתבר דווקא לומר שלדעת רב כאשר יש פתחים בני פחות מעשר אמות הם לא נחשבים כלל כ'פרוץ' וממילא גם כשהפרוץ מרובה על העומד תהיה המחיצה כשרה.

לרמב"ם (שבת טז, טז) יש שיטה ייחודית בפסיקה ההלכה בסוגייתנו:

"כל מחיצה שיש בה פרוץ מרובה על העומד אינה מחיצה, אבל אם היה פרוץ כעומד הרי זו מותרת, ובלבד שלא יהיה באותן הפרצות פרצה שהיא יתר על עשר אמות, אבל עשר אמות הרי היא כפתח.
ואם היה לפרצה זו צורת פתח אף על פי שיש בה יותר מעשר אינה מפסדת המחיצה, והוא שלא יהא הפרוץ מרובה על העומד".

הרמב"ם פוסק, בניגוד לדעת רב, שצורת הפתח מועילה גם בפרצה של עשר אמות. למרות זאת, הוא חותם את דבריו במילים "והוא שלא יהיה פרוץ מרובה על העומד", ולכאורה זוהי שיטה חדשה שאין לה כל בסיס בסוגיה. קולמוסים רבים נשתברו על דברי הרמב"ם הללו, ונזכיר כאן בקצרה רק את הבנתו של ר' חיים מבריסק.

הגר"ח מבאר שישנם שני דינים בצורת הפתח:

א. הפקעת שם "פרצה".

ב. יצירת מחיצה.

בצורת הפתח שיש בה פחות מעשר אמות, מתקיימים שני הדינים: אין פרצה ויש מחיצה. אך בצורת הפתח שגדולה מעשר אמות סבור הרמב"ם שיש ביכולתה רק להפקיע את דין הפרצה ואין היא עצמה נחשבת כמחיצה. ממילא, דווקא בצורת הפתח שגדולה מעשר אמות סבור הרמב"ם שאסור שיהיה פרוץ מרובה על העומד כי למרות שאין כאן פרצה אין כאן גם מחיצה.

הרב אברהם סתיו