נידה | דף מז | צמל

במשנה שבסוגייתנו המשילו חכמים את שלבי ההתפתחות של האשה לגדילה של תאנה:

"משל משלו חכמים באשה: פגה, בוחל, וצמל. פגה - עודה תנוקת, בוחל - אלו ימי נעוריה. בזו ובזו אמרו: אביה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה. צמל - כיון שבגרה, שוב אין לאביה רשות בה. איזהו סימנין? ר' יוסי הגלילי אומר: משיעלה הקמט תחת הדד, ר"ע אומר: משיטו הדדים, בן עזאי אומר: משישחיר הפיטומת, רבי יוסי אומר: כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהא לחזור".

רש"י (ד"ה איזו היא סימנין) מפרש ששאלת המשנה איזהו סימניה אמורה על השלב המכונה צמל, היינו הבגרות. באופן זה פירשו ראשונים נוספים וביניהם גם הרמב"ם (פירוש המשנה, מסכת נדה ה, ז):

"וצמל שם הפרי כאשר נגמרה הבשלתו והיא מלה מורכבת מן יצאה מלאה".

לדברי רש"י והרמב"ם יוצא שהן המשנה והן הברייתא מתייחסים לשלב הבגרות. לאור זאת, בעלי התוספות (ד"ה איזהו סימניה) מקשים מדוע ר' יוסי מביא שני סימנים שונים לתיאור שלב הבגרות.

בעקבות קושיית התוספות מציע ר"ת, וכמוהו הרמב"ן, להסביר ששלב ההתפתחות עליה מוסבים התיאורים במשנה הוא שלב הבוחל, בניגוד לתיאורים בגמרא ובברייתא המתייחסים לשלב הצמל.

לדברי בעלי התוספות (והרמב"ן), הסיבה שמשנתנו לא פירשה את סימני הבגרות היא משום שעל פי רוב אין כל צורך בידיעת סימני הבגרות. כל ההפרש בין נערות לבגרות הוא ששה חודשים ולאחר שעברו ששה חודשים והביאה סימני נערות היא בוגרת. לא זו בלבד, אלא שאין היא נעשית בוגרת קודם שעברו ששה חודשים אלה אף אם הביאה סימני בגרות.

הריטב"א כותב שהברייתא פירשה סימני בגרות למקרה בו האשה לא שמה לב להופעת סימני הנערות שלה, ואז יש צורך בסימני הבגרות.

ברם, לדעת רש"י יש צורך לדעת את סימני הבגרות משום שפעמים שהיא מביאה סימנים בתוך ששת החודשים והיא נעשית בוגרת כבר בתוך הזמן הזה. לדעת רש"י ששת החודשים הם הזמן המירבי שיכול לעבור בין הנערות לבגרות, אך ודאי שיכולה להתבגר לפני כן.

יוצא לפירוש רש"י, שסימני נערות לא התפרשו משום שאין צורך לתת בהם שיעור כלשהו היות והם בסך הכול בליטה כלשהי, וכך מפרש רש"י (ד"ה בוחל):

"כשהפרי גדל קצת כדתני בגמרא התאנים משיבחלו כך כשיש לה סימן דדין קצת בידוע שהביאה שתי שערות ונערה היא".

הסבר זה שונה מדברי בעלי התוספות שסוברים כי השיעור הינו גדול יותר ולכן כן צריך ליתן שיעור לסימני נערות.