דילוג לתוכן העיקרי

שבועות | דף י | קדושה שבהן להיכן הלכה?

"אמר עולא אמר רבי יוחנן: תמידין שלא הוצרכו לצבור – נפדין תמימים.

יתיב רבה וקאמר לה להא שמעתא. אמר ליה רב חסדא: מאן ציית לך ולר' יוחנן רבך! וכי קדושה שבהן להיכן הלכה?" (י ע"ב)

 

"קדושה שבהן - קדושת הגוף שבהן, דקים לן שאינה מתחללת בלא מום, היכן הלכה?" (רש"י שם)

 

את התשובה לשאלתו של רב חסדא נלמד רק מחר. היום נעיין בשאלה. כפי שמסביר רש"י, ביסוד השאלה עומדת ההנחה שקודשים הקדושים בקדושת הגוף, כגון בהמות מזבח, לא ניתנו לפדיון, מלבד החריג שציין רש"י: בעל מום. בזה שונים קודשים אלו מקודשים הקדושים בקדושת דמים בלבד, שניתן לפדותם. מה טעמו של הבדל זה?

 

לכאורה התשובה פשוטה: ההבדל נעוץ בשוני היסודי שבין קדושת דמים לקדושת הגוף (ראה הדף היומיומי למסכת בבא קמא דף עט ע"א). קדושת דמים, יסודה בבעלות הממונית שיש להקדש על החפץ; האיסורים החלים על החפץ הם תוצאה של אותה בעלות. על כן מובן שעם פקיעת הבעלות, פוקעת מאליה גם הקדושה. ויעוין ברש"י למסכת בבא מציעא דף מו ע"ב (ד"ה סבר), שדימה דין פדיון בהקדש לקניין כסף, שמועיל מדאורייתא במיטלטלין לשיטת רבי יוחנן, ואף סבר שהוא המקור לקניין זה: "מעות קונות, כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש, שאמרה תורה 'ונתן הכסף וקם לו'". קדושת הגוף, לעומת זאת, איננה נובעת מבעלות ממונית של גבוה, אלא היא קדושה הטבועה בחפץ ומעורה בייעודו לעבודה, לפיכך אפילו פקעה בעלות ההקדש על החפץ, לא פקעה קדושתו.

 

דא עקא, שבכך אין כדי לבאר מדוע לא ניתן לחלל את קדושת הגוף, כשם שמצינו בקדושות הגוף אחרות, שאינן כרוכות בבעלות גבוה, כגון פטר חמור, שביעית ומעשר שני (לשיטת רבי יהודה שממון הדיוט הוא, ראה קידושין נב ע"ב).

 

היה אפשר להציע שקדושת הגוף של קודשים, דרגתה גבוהה מדרגתן של הקדושות הנזכרות, ועל כן לא ניתנה לחילול. ברם, אף על כך יש להקשות, שהרי כפי שציין רש"י, ניתן לפדות בהמת מזבח שנפל בה מום; וכבר הוכיחו האחרונים שנפילת המום איננה מפקיעה מהבהמה את קדושת הגוף שלה (ראה למשל קובץ הערות למסכת יבמות סימן נ"ד אות ד) – הרי שלפעמים אפשר לחלל קדושת הגוף על דמים גם בקודשים!

 

על כן נראה שיש לאמץ הסבר אחר: לא קדושת הגוף של הבהמה היא שמונעת את פדיונה, כי אם ייעודה לעבודה, שהתורה איננה מאפשרת לסטות הימנו. בבעל מום בטל הייעוד למזבח, ועל כן ניתן לפדותו למרות קדושת הגוף שבו. אבל תמידים שלא הוצרכו לציבור עודם מיועדים למזבח, ומכאן שאלתו של רב חסדא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)