קדושת התורה ועבודת התפילה

  • הרב משה כהן
בית המדרש הוירטואלי

 

עיון ב'נפש החיים'

קדושת התורה ועבודת התפילה

אחרי שראינו בעיון הקודם כיצד ישנה השפעה אדירה לתורת כל לומד על המציאות, על האומה הישראלית ועל האדם הלומד בכללותו מבאר ר' חיים מניין הכוח העצום שטמון בלימוד התורה על ידי כל אחד מישראל ובמה שונה כוח זה איכותית מכוח התפילה.

"מקור שורשה העליון הנעלם של התורה הקדושה מאד נעלה מעל כל העולמות. ראשית ושרש אצילות קדשו יתברך- סוד המלבוש העליון... רק שנשתלשלה וירדה כביכול עד לארץ אשר האירה מכבודה. ומסרה ונטעה הוא יתב' בתוכנו שנהיה אנחנו המחזיקים ותומכים בעץ החיים. לזאת מאז כל חיותם וקיומם של העולמות כולם. תלוי ועומד רק כפי ענין ורוב עסקנו והגיוננו בה. שאם אנחנו עוסקים בה ומחזיקים ותומכים אותה כראוי בלי רפיון כלל אנו מעוררים מקור שרשה העליון מקור הקדושות והברכות להמשיך ולהריק תוספת ברכה וחיי עולם וקדושה נוראה על כל העולמות. כל עולם לפי ערך קדושתו שיוכל לקבל ולסבול. ואם ח''ו עסקנו בה ברפיון מתקמט ומתמעט הקדושה ואור העליון של התורה מכל העולמות".

התורה כאמור כוללת את הצפנים הגנטיים הרוחניים שמכילים את כל שפע החיות שעל ידו ובזכותו הברואים נבראו יש מאין וממשיכים להתקיים ולפעול. לימוד התורה יוצר נוכחות של הצפנים הגנטיים בעולם וממילא מוריד שפע בעולם המקיים ומחיה אותו. לימוד תורה ברפיון, לדבריו מצמצם את האור והשפע בעולם והוא עלול לדעוך לאיטו.

נמצא שלימוד התורה הינו עיסוק בחיי נצח כיון שהוא נוגע במקום מאוד עליון ונסתר שאין השפעתו מתפוגגת עם הזמן. כאן מגיעה ההבחנה בין התורה המוגדרת בגמרא בשבת (י ע"א) כחיי עולם לבין התפילה שמוגדרת כחיי שעה. ראשית, מבאר ר' חיים שהתורה מקיימת את העולם בעוד שהתפילה הינה מתן מענה לצרכים מקומיים ואין קיום העולם מושתת עליה. יתר על כך הוא מבאר כי התורה נוגעת לעצם החיות והקיום ולכן היא נדרשת בכל עת, בעוד שהתפילה יכולה להוות תיקון ותוספת בעולמות ביחס לעיתים מסויימות הדורשים זאת ואם הזמן עבר הרי שאין התפילה יכולה לפעול באותה העת.

יכולת התורה להשפיע גם אחרי שירדה לעולמנו התחתון נובע מן העובדה כי היא נותרה בקדושתה האלוקית ולא נעשתה גשמית כאשר ניסחו אותה לחוקים ומשפטים העוסקים בחיי החומר. זה הביאור לעוצמת פעולתה במציאות וגם לתחושת הקדושה שאופפת את כל מי שעוסק בה. כמובן, שמתוך כך נגזרות הלכות של שמירת הטהרה בעת ההגייה בה, ואפילו מי שמהרהר בדברי תורה שומה עליו להיות במקום קדוש וטהור ולא ח"ו מגונה ובזוי.

הרב משה כהן