יומא | דף מח | קטורת שהתפזרה ונאספה

במסכת זבחים למדנו דין בעניין קבלת דם הקרבנות: אם נשפך דם בעת השחיטה קודם לקבלתו בכלי השרת - הדם נפסל. אולם, אם דם נשפך לאחר קבלתו בכלי ונאסף שוב, הדם כשר לזריקה על גבי המזבח.

סוגייתנו עוסקת בקטורת אשר התפזרה ונאספה על ידי הכהן לאחר מכן. רב פפא מעלה ספק האם ניתן לאסוף קטורת שהתפזרה לאחר שחפן אותה הכהן הגדול, ולהקטיר אותה כפי שניתן לעשות עם הדם או שלא ניתן להשתמש בה כלל.

רבנו אשר (תוספות) ורבי יום טוב אלשבילי מבארים שהספק הוא רק בנוגע לדין הקטורת ולא לגבי קומץ המנחה, הסיבה לכך היא שהקומץ ניתן בכלי שרת (בדומה לדם) וכלי שרת מקדש את הנמצא בתוכו וכשם שדם שנשפך קודם קבלתו פסול, ואחרי קבלתו כשר – כך גם הקומץ, אם התפזר קודם קבלתו בכלי - פסול, ואחרי קבלתו בכלי - כשר.

בשונה מהאמור לעיל, בתורה לא נאמר שיש צורך בכלי שרת במסגרת החפינה – מן התורה נראה שהכנסת הקטורת למחתה היא מסיבה פרקטית - אין אפשרות אחרת להביא את הקטורת לקודש הקודשים. מסיבה זו, הספק הוא האם משום שאין כלי מעכב, יד הכהן חשובה ככלי שרת ואם תיפול הקטורת מידו לא תפסל, או שיד הכהן אינה חשובה ככלי שרת.

על אף שמסברה היינו אומרים שיד הכהן לא נחשבת ככלי שרת, אולם, רבי יום טוב אשבילי מבין כי יד הכהן חשובה ככלי שרת אלמלי הכף שבהמשך תהליך הקטרת הקטורת. ניתן לדייק בדבריו:

סוף סוף בכלי הוא נותן מידו, וידו כצואר בהמה.

משמעות דברי רבי יום טוב אשבילי היא שאם הקטורת התפזרה לאחר שנתן אותה בכף, מותר לאסוף אותה ולהקטירה; (וה"ה במידה שנתפזר בקודש הקודשים – לאחר שחפן הכהן את הקטורת לתוך ידו). הקושי על עמדתו הוא שגם הכף באה מכורח המציאות ולא מציווי מפורש ואז גם היא לא צריכה להיחשב ככלי שרת.

הרמב"ם פסק להלכה (עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה כח) שאם הקטיר את הקטורת, בדיעבד הורצה אולם אין לעשות זאת לכתחילה. ניתן לומר כדברי בעלי התוספות (ד"ה או) שהסיבה שאין להקטיר אותה לכתחילה היא משום שאין זו דרך ארץ, שהרי לא היו עושים כן לפני מלך בשר ודם.