קידושין | דף יא | שווה כסף בפדיון מעשר שני
בגמרא (יא ע"א) הובא כלל בעניין הגדרת 'כסף' בדיני התורה:
אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה - כסף צורי, ושל דבריהם - כסף מדינה.
הגמרא הקשתה על קביעה זו מכמה מקומות, וביניהם דין פדיון מעשר שני:
והרי מעשר, דכתיב: וצרת הכסף בידך, ותנן: הפורט סלע ממעות מעשר שני! כסף הכסף - ריבה.
מהי בדיוק קושיית הגמרא? רש"י (ד"ה הפורט) הסביר:
שמעינן מינה שחילל תחילה המעשר בפרוטות של נחושת ועתה בא לפרוט בהן סלע.
כלומר, מן המשנה שאותה ציטטה הגמרא עולה שיש מצב שבו אדם מחזיק מעות נחושת של מעשר שני. ומכאן מוכח שהכסף שעליו דיברה התורה איננו כסף צורי, שהרי בכסף צורי אין כלל פרוטות.
הרשב"א (שם ד"ה ותנן) מקשה על פירוש רש"י:
ותמיהא לי דמשמע מלשונו דפירכא מדחלל המעשר על פרוטות של נחשת ולומר דכסף דוקא בעינן, וזהו תימה דהא תנן בדינר ובשוה דינר דאלמא כסף האמור בתורה לאו כסף דוקא אלא שוה כסף ככסף.
כלומר, רש"י מניח בדבריו שפדיון מעשר שני יכול להיעשות רק בחפץ המוגדר כ"כסף", וממילא אם מעות מדינה אינן בכלל "כסף" אין אפשרות לפדות בהן. לעומתו, הרשב"א מוכיח מסוגייתנו ששוה כסף ככסף, וממילא יש צורך רק בסכום הנחשב כ"כסף", ואין חשיבות לעצם החפץ שאתו פודים.
הפני יהושע (ד"ה שם והרי) נחלץ להגנתו של רש"י ותמה על קושיית הרשב"א:
הקשיתי קושיא עצומה על לשון הרשב"א ז"ל בחידושיו, שרוצה לומר דלענין חילול ופדיית מעשר שני שוה כסף ככסף. והיאך אפשר לומר כן? הא כמה משניות וסוגיות ערוכות דאין פודין מעשר שני אלא בכסף שיש עליו צורה ולא באסימון ולא במטבע שאינו יוצא! ואטו מי גרע הנך משאר שוה כסף?!
הפני יהושע תמה על דברי הרשב"א, שדין "שוה כסף ככסף" נאמר גם ביחס למעשר שני. זאת משום שמשניות רבות במסכת מעשר שני מגדירות את ה"כסף" שבו אפשר לפדות מעשר, וממילא לא יעלה על הדעת לומר שכל שוה כסף הוא ככסף!
אך המקנה דחה את קושיית הפני יהושע:
ולכאורה אין זה קושיא דנהי דבעינן כסף שיש עליו צורה מכל מקום מטבע הנחושת כיון שיש עליו צורה למה לא יהיה בכלל שוה כסף ככסף.
מה פשר מחלוקת הפני יהושע והמקנה, רש"י והרשב"א? נראה שנחלקו בהבנת דברי הספרי (ראה קז, כה):
ונתתה בכסף, מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף מנין לעשות שאר מטבע ככסף?... תלמוד לומר וצרתה הכסף דבר שדרכו ליצרר דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבה אומר דבר שיש עליו צורה פרט לסימון שאין עליו צורה.
מבואר בספרי שאין צורך דווקא במטבע של כסף, אלא אפשר גם לפדות במטבע של זהב וכדו', משום שגם הוא "דבר שדרכו ליצרר" או "דבר שיש עליו צורה". אפשר להבין הרחבה זו בשתי דרכים. אפשרות אחת היא שהיא מרחיבה רק את סוגי המתכות. כלומר, הדרישה הבסיסית במעשר שני היא פדיון על "כסף", והדרשה מרבה רק מטבעות ממתכות נוספות, שגם הם נכללים במושג "כסף". זו ככל הנראה שיטת הפני יהושע.
המקנה, לעומת זאת, מבין באופן אחר, ונראה שדבריו פשוטים יותר בלשון הספרי. לדעתו, הדרשות של רבי ישמעאל ורבי עקיבא מגדירות את התנאים היחידים לשם אפיון החפץ בו פודים. ממילא, כל חפץ שדרכו ליצרר ויש עליו צורה אפשר יהיה לפדות בו. בשל כך, גם במידה ומטבעות הנחושת אינם עונים להגדרה "כסף", הרי שמכיוון שיש עליהן צורה אין מניעה לפדות בהם.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)