קידושין דף י - ביאה אירוסין עושה או נישואין עושה?

  • הרב אביהוד שורץ

הגמרא בדפים ט'-י' עוסקת בהרחבה בקידושי ביאה. בדף י' ע"א שואלת הגמרא שאלה המהווה חקירת יסוד במהות קידושי הביאה:

"איבעיא להו: ביאה, נשואין עושה או אירוסין עושה?".

שלוש הדרכים שבהן האישה נקנית יוצרות קידושין ואירוסין, אך כדי להשלים את הנישואין יש צורך במימד נוסף של הכנסת האישה לבית בעלה. והנה, הגמרא כאן מבקשת לנתק בין קידושי ביאה ובין קידושי שטר וכסף. הסברה לכך פשוטה: שטר וכסף הם כלים משפטיים תיאורטיים, שאכן משלימים את ההליך המשפטי – הקידושין. לאחר הקידושין, יהיה צורך בשלב הנוסף של הנישואין. ברם, ביאה היא קשר עמוק ומקיף יותר בין איש ואישה, ובהחלט ייתכן שהמקדש בביאה יוצר לא רק קידושין כחלות משפטית, אלא גם נישואין.

הספק שבגמרא לא הוכרע להדיא, ואולם מן הרמב"ם (אישות, י' א') נראה שהכריע שהביאה עושה קידושין, אך לא נישואין. המגיד משנה שם העיר:

"דאף על גב דבעיא לא אפשיטא בהדיא, משמע דאביי ורבא סבירא להו דאירוסין עושה וכפשט המשניות וכן דעת רבינו".

כך פסק גם הרא"ש בסוגייתינו (א' י"ז), וקבע שהביאה עושה אירוסין בלבד.

כאמור, הסברה להבחין בין ביאה ובין כסף ושטר היא סברה פשוטה וברורה. מדוע אם כן סברה זו אינה מתקבלת להלכה? ניתן להציע שתי תשובות, המשלימות זו את זו:

א. יש שרואים את קידושי הביאה כעיסקה ממונית גרידא, מבלי להתייחס להיבטים הבין-אישיים שקיימים בה. כך, למשל, הראב"ן (רבי אליעזר בן נתן ממגנצא, מראשוני אשכנז הקדמונים) שאל מדוע יש צורך במקור לקידושי ביאה, הרי הביאה היא הנאה לאישה, ועל כן אין הבדל בינה ובין קידושי כסף ושווה כסף, הכוללים גם הסבת הנאה לאישה! הראב"ן מיישב, שאכן יש צורך במקור אך ורק לביאה כזאת שאין בה הנאה (כגון ביאה בנערה צעירה), אך בכל מצב אחר הביאה קונה מצד עצם ההנאה שבדבר.

דברים דומים כותב גם בית הלוי (סימן ז'), ולדעתו הגמרא בסוגייתינו נזקקת למקור שגם ביאה שלא כדרכה קונה משום שעיקר קניין ביאה הוא משום ההנאה, והיות שבביאה שלא כדרכה אין הנאה לאישה, יש צורך במקור מפורש לכך.

מדברי הראב"ן ובית הלוי למדנו, שביאה מקדשת לא מצד יצירת הקשר והזיקה הבין-אישית, אלא מצד ה"עיסקה" וההנאה שיש בה. מכאן, ברור שביאה עושה אירוסין ולא נישואין.

ב. ניתן להסביר את הדברים מזווית אחרת. אמנם, אמנם עיקר הביאה הוא בקשר בין האיש והאישה, ועל כן לכאורה היא אמורה להשלים גם את הנישואין. אלא, שההלכה קובעת שלעולם לא תוכל פעולה אחת ליצור קידושין ונישואין כאחד. ההבחנה שבין קידושין ונישואין היא הבחנה חשובה: הקידושין יוצרים את המסגרת המחייבת מבחינה משפטית, ואילו הנישואין מעניקים לבית ההולך ונבנה את ה"נשמה" – את התוכן הפנימי שבו. ובכן, אף שביאה אכן משמשת ככלי ליצירת קשר בין בני זוג, הרי שהיא אינה יכולה להשלים את הקידושין והנישואין גם יחד. נישואין שלא קדמו להם אירוסין אינם בני קיימא, ואינם מהווים חלק ממסגרת מחייבת. משום כך, נבין את הביאה כאשר נבין, אך ברור שהיא תיצור קידושין בלבד, בלא נישואין.

ההסבר האחרון מתקשר לנקודה נוספת. בעיון הפתיחה למסכת ציטטנו את דברי הרמב"ם, שראה בקידושי ביאה את הדרך "המבוארת" ביותר לקידושין, ומדבריו למדנו שקידושי ביאה הם הקידושין העיקריים. אף על פי כן, בהמשך השבוע נלמד (להלן בדף י"ב) על כך שרב נוהג היה להלקות את המקדש בביאה, שכן יש בכך חוסר צניעות. וכאן יש לתמוה: אם אמנם קידושי ביאה הם העיקריים, כיצד ניתן לבטל אותם לחלוטין?

אפשר, שהדבר קשור לשני ההסברים שהצענו. את הביאה ניתן לתפוס בשתי דרכים, כמכשיר משפטי ממוני, וכאירוע בין-אישי. אלא, שכדי לעמוד על מלוא המשמעות של הביאה כיוצרת קשר ובונה בית, נדרשת גם מסגרת מעצבת, ועל כן חובה להקדים את האירוסין לנישואין. רב ביקש להעניק לביאה את מלוא משמעותה, ועל כן קבע: המשתמש בביאה לקידושין עוקר אותה ממשמעותה הנשגבת, והופך אותה לכלי משפטי בלבד. לפיכך, דרך זו אינה ראויה, וחובה ליצור תחילה מסגרת מחייבת של קידושין, ולהשתמש בביאה רק לצורך הנישואין ובניית הבית.