קידושין דף כ - גאולה לחצאין

  • הרב ירון בן צבי

כחלק מהדיון בסוגייתנו על דיני גאולת עבד עברי אשר נמכר לעובד כוכבים מובאים דברי רב ששת, כמענה לדברי רב הונא, אשר אומר כי עבד עברי לא נמכר לחצאין אף כאשר יש בכך להקל עליו וזאת בשל הגזרה שוה משדה אחוזה. מדברי הגמרא משמע שאביי בא לבאר את דברי רב ששת: "אם תמצי לומר לחצאין משכחת לה לקולא לחומרא". כלומר, הוא מבאר מהי הנפקות מדבריו של רב ששת – מה הסיבה לכך שלא אומרים שהעבד יכול להגאל לחצאין.

 

ברם, מדברי הרמב"ם (הלכות עבדים פרק ב הלכה ז והלכה י) אשר אומר שעבד עברי שנמכר לעובד כוכבים נגאל לחצאין משמע שאביי לא בא רק לבאר את דברי רב ששת.

כלומר, הרמב"ם, למעשה, פסק כאביי:

"הנמכר לעכו"ם אם לא השיגה ידו לגאול קרוביו פודין אותו... לא פדאוהו קרוביו או שאין ידם משגת מצוה על כל אדם מישראל לפדותו... ויש לו ללוות ולגאול את עצמו מן העכו"ם וגואל לחצאין, אבל הנמכר לישראל אין הקרובים פודין אותו ואין לוה וגואל ואינו גואל לחצאין... הנמכר לעכו"ם הואיל ויש לגאול עצמו לחצאין כמו שביארנו פעמים יהיה להקל ופעמים להחמיר, כיצד להקל קנה אותו במאתים ונשחף והרי הוא עתה שוה מאה ונתן לו חמשים חצי דמיו והבריא והרי הוא שוה מאתים נותן לו מאה שהן חצי דמיו הנשאר ויצא, כיצד להחמיר קנה אותו במאתים ונתן לו חצי דמיו שהן מאה ונשחף והרי עתה שוה מאה נותן לו חמשים שהן דמי חציו הנשאר ונמצא שנתן מאה וחמשים אף על פי שהוא עתה שוה מאה".

 

לעומת זאת, רבי שלמה בן אדרת מבאר שהספק של רב הונא הוא רק האם ניתן לכפות את האדון שהעבד יגאל לחצאין או שהדבר תלוי בהסכמת האדון; ההסבר לקביעה שהאדון יכול לקבל מקצת מהסכום שמגיע לו ולשחרר את העבד בפחות זמן היא משום שביכולתו למחול על חוב שחייב לו העבד – על מעשי ידי העבד.