קידושין דף לג – יכול יעצים עיניו?
נאמר בברייתא (לב ע"ב):
יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו? ת"ל: 'תקום ויראת' (ויקרא יט, לב), דבר המסור ללב נאמר בו 'ויראת מאלהיך'.
והגמרא בסוגייתנו (לג ע"א) מקשה:
אטו ברשיעי עסקינן? אלא, יכול יעצים עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא, דכי מטא זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה? תלמוד לומר: 'תקום ויראת'.
עצם הקושיה איננה כה קשה – סוף סוף רש"י (ויקרא יט, לב) בחר להביא את הברייתא כצורתה למרות הקושיה. יחד עם זאת, הגמרא הבינה כנראה שיש לדרוש מן הפסוק הלכה מחודשת, ולא רק תוכחת מוסר לרשעים העושים עצמם כאילו אינם רואים. על כל פנים, הגמרא מסיקה כי הדרשה בה לאסור עצימת עיניים "מקמי דלימטיה זמן חיובא".
הבנה זו מעוררת כמה שאלות. שאלה ראשונה היא: מהי התועלת בכך שעוצם את עיניו? בפשט הגמרא אפשר היה להבין שמדובר באדם שעוצם את עיניו עוד בטרם יראה את הזקן מתקרב, וכך לא ידע שהתחייב (וכן כתב החזון איש). אך רש"י כתב שעוצם את עיניו לפני שייכנס הזקן לארבע אמותיו, ומשמע שיודע שהזקן נכנס כעת, וממילא לא ברור כיצד יועיל הדבר כדי לפטור אותו (עיין בספר נחלת צבי יו"ד רמ, ז, שהוכיח מכאן שעיוור פטור מחובת קימה). יתר על כן, השאלה העקרונית יותר היא: מה אופי האיסור? שהרי אם בסופו של דבר תועיל עצימת העיניים כדי לפטור את האדם מן הקימה, מדוע אסור לו לעשות כן לכתחילה?
המשנה ברורה (ביאור ההלכה קכח ד"ה או) הבין שמדובר בעיקרון כללי שעניינו האיסור להתחמק מקיום מצוות. משום כך, הוא יישם דין זה גם ביחס לכהן שיוצא מבית הכנסת בטרם תגיע ברכת 'רצה' המחייבת כהנים לעלות לדוכן:
וכיון שהתחכם ויצא לחוץ מתחלה אף שקראו אותו בעת ברכת רצה מיקרי יציאתו זה מקמי דלימטי זמן חיובא ואינו עובר רק משום ויראת מאלהיך.
כך עולה מדברי כמה ראשונים, כגון הריב"א על התורה (ויקרא יט, לב):
פירוש התם יש לך לירא מן היוצר היודע מחשבותיך שאתה מבקש ליפטר ממצותיו.
אמנם בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה תליתאה חלק א סימן קכ) הראה שבמקומות אחרים מותר לאדם לעשות תחבולות כדי להיפטר מקיום מצוות, ולכן חידש כי מדובר בסברה מיוחדת שנאמרה במצוות כבוד תלמיד חכם:
והנה לפענ"ד לא קשיא, דשם החיוב שיכבד הזקן או הת"ח, ואם כן זה גופא מצוה שלא יעצום עיניו כדי שיכבד הת"ח ואם כן גם כעת המצוה שזה כבודו של חכם ובזה נקנה אהבת התורה ויראת שמים ויהיה כבוד התלמיד חכם חשוב בעיניו.
כלומר, מצוות כבוד תלמיד חכם כוללת גם את האיסור להתחמק מן הקימה, זאת בניגוד למצוות אחרות שאינן כוללות את האיסור להתחמק מהן.
אפשר שמחלוקת זו תלויה גם בהבנת המושג "זמן חיובא" שבו נקטה הגמרא. לדעת המשנה ברורה נראה כי מדובר בחלות של חיוב המצווה, בדומה לשאר מצוות שחלות במועד מסוים ואינן קיימות קודם לכן, אך לדעת ה'שואל ומשיב' חלות המצווה של כבוד תלמיד חכם איננה תלויה בזמן, והיא קיימת גם כאשר הת"ח עוד רחוק, אלא שאופן קיום המצווה הוא על ידי קימה כשמגיע לארבע אמותיו, וממילא אפשר שהמצווה כוללת חיובים נוספים (כגון איסור להתחמק) שחלים כבר בשלב מוקדם יותר.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)