קידושין דף נ – 'מפני שלא הטעתו'

  • הרב ירון בן צבי

 

בסוגייתנו מובאת הוראתו של רבא שאומרת כי דברים שבלב, מחשבותיו של אדם אינן נחשבות 'דברים' על פי ההלכה כאשר אותם דברים מגבילים או סותרים את מה שהוציא האומר בפיו; נאמר כי המקור לדבריו של רבא הוא מדברי המשנה בעניין אם שקידש אשה בלא תנאי ולאחר מכן אמר שכאשר קידש את אותה אשה סבור היה שהיא מוגדרת באופן מסויים ולאחר מכן התברר לו שהיא מוגדרת באופן שונה:

"המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה ונמצאת כהנת ענייה והרי היא עשירה עשירה והרי היא ענייה מקודשת מפני שלא הטעתו".

ראייתו של רב יוסף ממשנה זו, נסמכת על השאלה-תמיהה מדוע אותה אשה מקודשת שהרי הקידושין באמת היו בטעות!? מכך, הוא מוכיח שדין המשנה מבוסס על ההלכה ש'דברים שבלב אינן דברים'.

הקושי באמור הוא שאף אם היינו אומרים שמבחינה הלכתית אנו כן לוקחים בחשבון את מחשבותיו של אדם בעניין זה, לא מובן מדוע יהיה זה מספיק בכדי לבטל או להפקיע קידושין וזאת רק על פי טענתו שחשב בלבו שמצב הדברים שונה. באופן זה כתבו רבי שלמה בן אדרת ורבי יום טוב אשבילי, שאפשר שהקידושין תופסים משום שלא גילה את דעתו באופן מפורש כאשר קידש את האשה וכעת אין לנו סיבה להאמין לדבריו; בהתאם לכך כתבו שאם יבוא אחר ויקדש את אותה אשה תהיה ספק מקודשת ולכן תהיה אסורה גם לראשון ויהיה על הראשון ועל השני לתת לה גט.

על פניו יש לשאול מדוע עליו להוציאה, שהרי אף אם קידשה אחר מכל מקום אין במעשהו של השני כלום. אולי משום שהוא עצמו טוען שהקידושין לא תופסים מדובר בדין של 'שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא' ולכן יש לחשוש לטענתו על דבר הקידושין ולהצריכו להוציאה.

בנוסף, שאלה מתבקשת שעולה היא מדוע הדין הוא שלוקחים בחשבון את דבריו קצת, ולא כפי הדין בממון שם אין התחשבות כלל בדעתו של המוכר ואפילו לא עולה ספק. אפשר וההסבר לכך הוא שבממון מבקש המוכר שיקחו בחשבון את מחשבותיו בכדי לזכות בממון ולהוציאו מחזקתו ואילו בסוגייתנו מבקש הוא להוציא את אותה אשה לחזקת פנויה ולכן נאמר שהיא מקודשת מספק. הסבר נוסף שניתן להציע הוא שהחילוק נלמד מלשון המשנה - נאמר 'מפני שלא הטעתו' ולא נאמר שהמקדש לא נאמן ומכך אנו למדים שאם היה מצב הדברים כזה שאותה אשה היא שגרמה למקדש לטעות, אם אמרה לו שהיא כהנת ובאמת היא לויה וכיוצ"ב, או שהיה מגלה דעתו בפירוש לא היו הקידושין תופסים כלל.