קידושין דף סא – תנאי בני גד ובני ראובן

  • הרב אברהם סתיו

בסוגייתנו (סא ע"א) מובאת מחלוקת יסודית בדיני תנאים:

ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן - אינו תנאי, שנאמר: ויאמר... אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן, וכתיב: ואם לא יעברו חלוצים; רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו.

רש"י (ד"ה כתנאי) פירש שהתנאי שהתנה משה עם בני גד ובני ראובן היה בעל שלושה מאפיינים:

א. תנאי כפול (אם יעברו... ואם לא יעברו...).

ב. תנאי קודם למעשה (קודם "אם יעברו" ואחר כך "ונתתם").

ג. הן קודם ללאו ("אם יעברו" לפני "ואם לא יעברו").

לדעת רבי מאיר יש ללמוד מכאן כי דווקא תנאי העונה להגדרות אלו הינו תנאי תקף על פי התורה, ואילו תנאי המנוסח באופנים אחרים איננו חל. זאת בניגוד לרבי חנינא שסבור שגם נוסחים אחרים של התנאי יכולים לפעול.

מהי משמעותה של מחלוקת זו? נראה כי היא משקפת מחלוקת מהותית בהבנת משמעותו של מושג התנאי בהלכה.

אופן אחד להבין את מושג התנאי, הוא כעיקרון הנובע באופן טבעי מדעת האדם ודיבורו. כאשר אדם קידש אישה בתנאי שתתן לו מאתיים זוז, הרי שרק אם היא אכן תתן לו מאתיים זוז יתברר שבאמת דעתו הייתה לקדש אותה. האפשרות שהיא לא תתן לו את הכסף, מופקעת לגמרי מפעולת הקידושין. לפי אפשרות זו, מסתבר שאין צורך בנוסח מסוים כדי ליצור את התנאי, מלבד הדרישה לבהירות ומובנות שקיימת בכל אמירה ופעולה.

אך נראה שרבי מאיר רואה את דברים באופן אחר, כפי שביארו התוספות בכתובות (נו.) בהקשר מעט שונה:

ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן הוא אמינא דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאינו מתנה על מה שכתוב בתורה דומיא דבני גד ובני ראובן שלא התנו על מה שכתוב בתורה.

נראה לומר בביאור דברי התוספות שהתנאי איננו מגביל את הפעולה באופן טבעי, אלא הינו תוסף מלאכותי שחידשה התורה, שאותו אפשר להלביש על גבי הפעולה. כלומר, כל פעולה של קידושין היא פעולה גמורה ומוחלטת שחלה באופן גורף בלי תלות בהתפתחויות, אלא שהאדם יכול ליצור חלות הלכתית נוספת, תנאי, שתבטל ותסייג את הפעולה המקורית. אלא שחלות זו היא חידוש שחידשה תורה, ועליה לעמוד בגדרים הלכתיים שנלמדו מבני גד ובני ראובן.

רעיון זה בא לידי ביטוי בשיטה שאותה מביא הרמב"ם (זכיה ומתנה ג, ח) בשם רבותיו, ולפיה דיני בני גד ובני ראובן נאמרו אך ורק בגיטין וקידושין, ואילו בדיני ממונות אפשר להתנות בכל צורה, גם בלי לעמוד בקריטריונים אלו. נראה כי הטעם לכך שהוא שתפקיד התנאי בדיני ממונות הוא רק לברר ולסייג את דעת האדם ביצירת החלות, וממילא אפשר לעשות זאת בכל דרך. זאת בניגוד לדיני גיטין וקידושין שבהם הפעולה עצמה היא פעולה גמורה ויש צורך במושג הלכתי חדש של "תנאי" כדי לסייג אותה.