קידושין דף סג – בירור ולא עדות

  • הרב ירון בן צבי

סוגייתנו עוסקת במקרה שבו אב אומר שהוא קידש את בתו לאדם מסויים ואין הוא יודע את זהותו של החתן. לאחר זמן, מגיע אדם ואומר שהאב קיבל ממנו את כסף הקידושין. לדעת רבי אסי האדם שאומר שהוא נתן לאב את כסף הקידושין רשאי לכנוס את אותה בת ואין חשש שמא הוא משקר, שאם לא היה באמת מקדש אותה לא היה מעז לומר בפני אבי הבת שהוא זה שקידש את הבת מהחשש שמא יאמר האב שהוא יודע כי לא הוא זה שנתן לו את כסף הקידושין.

למעשה, אין להתיר (או לאסור) דבר שבערווה באמצעות פחות משני עדים כשרים; ונראה כי במקרה דנן נאמן אדם אחד לשנות את המצב המוחזק של האשה ללא שני עדים ולקחת אותה לו לאשה.

ההסבר לכך הוא שבשונה ממקרה רגיל של ערווה בו מבקש העד לשנות את הידוע לנו, במקרה בו אנו עוסקים מבקש הוא רק לברר לנו את מצב הדברים. כלומר, ידוע לנו כי אשה זו נשאה ואסורה לכל העולם מלבד זה שנשא אותה. השאלה שקיימת היא רק לגבי זהותו של הבעל וכעת בא הוא ומשנה את חוסר הידיעה בידיעת הזהות שלו עצמו כמי שנשא את האשה. משום שבירור זה אינו נחשב לעדות בדבר שבערווה, לא נדרשים שני עדים.

אם כנים דברינו, הרי שרק כאשר יאמר אותו אדם בפני האב את טענתו שהוא זה שקידש את הבת יוכל הוא לכנוס אותה. הסיבה לכך היא שהנאמנות של המקדש היא בשל כך שהטוען יחשוש לשקר בפני האב ולטעון שהוא זה שנתן את כסף הקידושין ולכן צריך שיעשה זאת בפני האב.