קידושין | דף סח | קביעת ייחוס הוולד

סוגייתנו דנה בילד שנולד מנישואי תערובת, ובשאלה אחרי מי הוא הולך: אחר אביו או אחר אמו? במשנה (סו ע"ב) נאמר:

כל מי שאין לה לא עליו ולא על אחרים קידושין - הולד כמותה, ואיזה זה? זה ולד שפחה ונכרית.

ההלכה הידועה, שלפיה היוחסין נקבעים לפי האם, עומדת בסתירה-לכאורה לרישא של המשנה (שם), שבה נאמר:

כל מקום שיש קידושין ואין עבירה - הולד הולך אחר הזכר, ואיזה זו? זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן לוי וישראל.

גם הלכה זו מוכרת וידועה, אך ההשוואה בין ההלכות מעוררת את השאלה: מדוע יש חילוק בין הדינים? מדוע האם קובעת את היוחסין כאשר מדובר בנישואי תערובת, ואילו האב קובע את מעמד הוולד כאשר מדובר בנישואין בתוך עם ישראל?

נראה כי אפשר ללמוד תשובה לשאלה זו מן המקורות שהובאו בסוגייתנו (סח ע"א-סח ע"ב) לדין ההליכה אחר האם:

שפחה כנענית מנלן? אמר רב הונא, אמר קרא: 'שבו לכם פה עם החמור' (בראשית כב, ה), עם הדומה לחמור. אשכחן דלא תפסי בה קדושי... נכרית מנלן? אמר קרא: 'לא תתחתן בם' (דברים ז, ג). אשכחנא דלא תפסי בה קידושי... ולדה כמותה מנלן? אמר קרא: 'כי תהיין לאיש וילדו לו' (דברים כא, טו), כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה - קרינן ביה וילדו לו, וכל היכא דלא קרינן ביה כי תהיינה - לא קרינן ביה וילדו לו.

הגמרא מביאה בכל אחד מן הדינים מקור לכך שהקידושין אינם תופסים, ולאחר מכן לומדת שבמידה ואין קידושין, אין הולכים אחר האב אלא אחר האם. מן הגמרא עולה כי קיים קשר מהותי בין אי-תפיסת-הקידושין להליכה אחר האם, ולא מדובר בתופעות שקיימות בנפרד זו מזו.

מה פשר הקשר בין התופעות? נראה שאפשר ללמוד על כך מן הניסוח של דרשת הגמרא: "היכא דקרינן ביה כי תהיינה, קרינן ביה וילדו לו". הדין הטבעי והבסיסי ביותר הוא שהילד הולך אחר האם שילדה אותו. עצם העובדה שהאב הפרה את האם, אין בה כדי לייחס את הילד אליו. אלא שכאשר יש קשר של נישואין בין ההורים, הרי ש"קרינן ביה וילדו לו". כלומר, האם נחשבת כמי שיולדת את הבן עבור האב ומייחסת אותו על פיו. זאת משום שבמצב כזה הם הופכים למשפחה מאוחדת אחת, שעליה נאמר "למשפחותם לבית אבותם" (במדבר א, ב) והיא נצבעת כולה בצבע היחס של האב.

כלומר, ההבדל שבין הרישא והסיפא של המשנה איננו בשל אופי היוחסין - היינו שהאם קובעת את העם שאליו משתייך הילד ואילו האב קובע את השבט הספציפי, אלא שכאשר ההורים ראויים (באופן עקרוני לפחות) להיות בקשר של נישואין, המוצא נקבע לפי האב, וכאשר אין הם ראויים לנישואין חוזר הדין הטבעי של ההליכה אחר האם לכל עניין.