קידושין דף עב - ממזרים טהורים לעתיד לבוא
שנינו בברייתא בדף ע"ב ע"ב:
"תנו רבנן: ממזירי ונתיני - טהורים לעתיד לבא, דברי ר' יוסי, ר' מאיר אומר: אין טהורים".
הגמרא מכריעה להלכה כדעת ר' יוסי, שהממזרים טהורים לעתיד לבוא, וכן פסק הרי"ף. גם הרא"ש בהלכותיו הביא את ההכרעה כדעת ר' יוסי, אלא שבתוספותיו כאן הקשה: מה צורך יש לגמרא ולפוסקים להכריע כדעת ר' יוסי, הרי בכגון זה תמהו בסוגיות אחרות בש"ס "הלכתא למשיחא?!", דהיינו שאין טעם להכריע הלכה בסוגיות שיינהגו הלכה למעשה רק בימות המשיח!
במענה לקושייתו, נוקט הרא"ש עמדה במחלוקת הראשונים העקרונית בביאור דברי ר' יוסי (ראה על כך בהרחבה בר"ן על הרי"ף). לדעת הרא"ש (וכך הביא גם בהלכותיו), ר' יוסי אינו מתייחס לממזרים ודאיים, שאותם לא תהיה אפשרות להתיר אף לא בימות המשיח.
כוונת ר' יוסי להמשיך את קו החשיבה של ר' יהושע בן לוי (לעיל דף ע"א), הסבור שמשפחת ממזרים שנטמעה בישראל – נטמעה, ושוב לא ייפגעו בייחוסה. ר' יוסי מלמדנו, שהיות ולעתיד לבוא אותן משפחות שנטמעו תהיינה טהורות, הרי שאף בהווה אין חובה להתרחק מהן, ואין לחשוש שמא מהרה ייגלו ינון ואליה, והמשפחה תוצא מן הקהל. אם כן, דברי ר' יוסי אינם הלכתא למשיחא, אלא הדרכה בהווה, המחייבת שלא להרחיק משפחות שנטמעו כתוצאה משמועות או מעדויות שאינן ברורות.
בסוף דבריו מצטט הרא"ש דעה המפקפקת בקושייתו הראשונה, ונוקטת שישנן הכרעות הלכתיות בש"ס אף בסוגיות הנוגעות לעתיד לבוא. אם כך, אין הכרח לפרש כדעת אותם ראשונים שדברי ר' יוסי נוגעים למשפחות מסופקות, וניתן לפרש את דברי ר' יוסי כפשוטם: לעתיד לבוא ייטהרו לא רק הממזרים המסופקים שנטמעו, אלא גם ממזרים ודאיים. הרשב"א בחידושיו כאן אחז בפירוש זה, אלא שהקשה עליו קושיה מתבקשת:
"ואם תאמר וכי מצות "לא יבא ממזר" תבטל לעתיד?!"
אם אמנם לעתיד לבוא יותרו ממזרים לבוא בקהל, נמצא שזו התורה תהיה מוחלפת לעתיד לבוא! הרשב"א מיישב באופן מדהים:
"ויש לומר, דהוראת שעה תהא לאותן שהיו בדור קודם ביאת אליהו שאליהו בא ומטהרן. אבל אותם שיהיו בימי המשיח אף הם יהיו פסולים דמצות לא יבא נוהגת היא לעולם אף בימיו של משיח".
לדעת הרשב"א, בדור הגאולה תהיה הוראת שעה חד פעמית, המטהרת גם את הממזרים הודאיים. השאלה הנשאלת מאליה היא מה צורך בהוראת שעה זו, מה פשרה ומה עניינה. הרי לכאורה דווקא לקראת ביאת משיח ראוי לדקדק ולהדר בייחוסם של ישראל, ולא לאפשר את כניסתם של הממזרים הפגומים לאומה! אך עיון נוסף מלמד, שאכן בדור של גאולה הוראת שעה שכזאת הינה הכרחית.
במקומות רבים למדנו, שתנאי מהותי לגאולתם של ישראל הוא אחדותם. בלא אחדות ולכידות באומה, לא יזכו ישראל לגאולה שלימה. ההבחנה בין המיוחסים יותר והמיוחסים פחות יצרה במשך דורות רבים מחיצות, הבדלות והבחנות בתוך כנסת ישראל (כפי שעולה במהלך הסוגיות הנלמדות בימים אלה). חלק מבשורת הגאולה שיביא עימו אליהו הנביא זכור לטוב הינה הסרת מחיצות אלה. למשך דור אחד תזכה האומה כולה לאחדות מלאה, בלי להבדיל ולהבחין בין המשפחות השונות.
חז"ל לימדונו (בבבלי חגיגה, דף כ"ו, ובירושלמי שם ג' ו') כי "כל ישראל חברים ברגל". משמעות הדברים על פי פשוטם, שבמהלך הרגל כולם מוחזקים בטהרה, ואין חובה להקפיד על ההבחנה שבין "חבר" ובין "עם הארץ" בענייני טומאה וטהרה. אך רבים דרשו את הדברים גם על פי פנימיותם, והסבירו שכאשר עולים לירושלים ברגל ומקבלים פני שכינה, הרי ש"כל ישראל חברים" – יש להקפיד על אחדות גמורה, ולהסיר את כל המחיצות הן בענייני טומאה וטהרה והן בעניינים אחרים. ואמנם, ר' יוסי בסוגייתינו מסביר:
"אמר לו ר' יוסי, והלא כבר נאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם".
ר' יוסי רואה את הממזרות כטומאה, ולדעתו לקראת קבלת פני משיח ופני שכינה, טומאה זו תיטהר. הפלגנות באומה היא טומאה, ולקראת הגאולה תבוא אחדות וטהרה.
אנו עומדים בין יום העצמאות, היום המסמל את אחדותנו, ליום ירושלים, העושה את כל ישראל חברים. נתפלל שנזכה בקרוב להגשים את ייעודנו כדור של גאולה, ומתוך כך תרבה אחדות וטהרה בכנסת ישראל.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)