קידושין ח - נתינה על גבי סלע

  • הרב ברוך וינטרוב

קידושין דף ח - נתינה על גבי סלע

הגמרא בדף ח: דנה במספר תרחישים ייחודיים של נתינת מעות הקידושין. בין השאר מובא שם המקרה הבא:

"'התקדשי לי במנה', 'תנם על גבי סלע!' - אינה מקודשת. ואם היה סלע שלה - מקודשת".

כלומר: אם האישה אמרה למקדש לשים את הכסף על גבי סלע, והוא עשה כן, מותנית חלות הקידושין בכך שהסלע יהיה שייך לאישה.

הראשונים נחלקו בהבנת טעמו של דין זה. רש"י הסביר כי האישה זוכה במעות בקניין חצר, וכי היא יכולה לזכות באופן זה רק אם הסלע הוא אכן חצרהּ. התוספות חלקו על פירושו, ולדעתם שאלת הבעלות על הסלע אינה גורם משמעותי בפני עצמו, כי אם דרך למדוד את רצינות כוונותיה של האישה: אם היא אומרת למקדש להניח את הכסף על סלע השייך לה, מן הסתם כוונתה אכן להתקדש לו; אם היא מצַווה עליו להניח את הכסף על סלע שכלל אינו שלה, מסתבר שכוונתה לבטל את דבריו ולדחות את הצעת הקידושין. כראיה לכך שהסלע אינו משמש לקניין חצר מציינים התוספות את המשך הסוגיה, שם שואלת הגמרא מה יהיה הדין אם האישה ביקשה מהאיש להניח את הכסף על סלע השייך לשניהם, ונשארת בתיקו; התוספות מוכיחים ממקום אחר כי חצר השותפים אינה יכולה להקנות משותף אחד לשותף אחר, והעלאת האפשרות שהאישה תוכל להתקדש על ידי הנחה על סלע בו היא שותפה עם האיש מוכיחה, אם כן, שאין מדובר כאן בקניין חצר.

אלא שעדיין נותרת השאלה: סוף סוף, כיצד מתקדשת האישה, לדעת התוספות, אם אינה זוכה בכסף בתורת קניין חצר? והרי על מנת שיחולו הקידושין צריך להיעשות קניין!

בתשובה לשאלה זו מעלה הרי"ד בתוספותיו הצעה מחודשת: שאם האישה הורתה לאיש בפירוש להניח את מעות הקידושין במקום כלשהו, והוא עשה כן - חשובה הנחה זו כאילו נתן בידה! והוא ממשיך וטוען כי הוא הדין לגט: אם אמרה האישה לאיש להניח את הגט במקום מסוים, וכן עשה, נחשב הדבר כאילו נתן את הגט ביד האישה, אף אם אין אותו מקום שייך לאישה.

נראה כי ביסוד הסברה של תוספות הרי"ד טמונה ההנחה, שאין לפנינו קניין רגיל, כמו קניין חמור למשל. במעשה קניין רגיל, ודאי חייב המוכר לקנות את המעות, שאם לא כן - כיצד ייקנה החמור לקונה?! בקידושין ובגטין, לעומת זאת, אין מדובר בקניין, כי אם בנתינה של האיש לאישה היוצרת ומגדירה ביניהם מערכת יחסים. ומאחר שלפנינו נתינה במובנה המציאותי הפשוט, ולא במובנה הקנייני, אין צורך שהאישה תקנה את כסף הקידושין או את גט הגירושין: די בכך שהללו ניתנו במקום מסוים לרצונה של האישה על מנת להחשיבם כאילו ניתנו לה.

לסיום יש לציין כי אפשר שסוגיה זו מהווה פתח להבנה רחבה יותר של מושג הקניין בכלל. לפי התפיסה המקובלת, מעשה קניין יוצר בעלות של הקונה על החפץ (או שייכות של החפץ לקונה), ובהתאם לכך הסברנו כי אף שדרכי הקידושין מכונות דרכי קניין, באמת אין כאן מעשה קניין ממש, כי אם נתינה היוצרת מערכת יחסים בין האיש לאישה. ברם, ייתכן שבדרך זו יש להבין כל מעשה קניין, לאמור: מעשה קניין אינו מעשה המגדיר שייכות ובעלות דווקא, כי אם מעשה המגדיר את מערכת היחסים המשפטית-הלכתית בין מי שעושה את המעשה לבין האובייקט של מעשה זה. אמנם הדוגמה הנפוצה היא אכן מעשה הקניין הממוני הרגיל, הקובע כי החפץ הנקנה שייך לקונה. ואולם, ישנם גם קניינים אחרים, המגדירים מערכות יחסים אחרות, לא ממוניות - כגון קנייני הקידושין והגירושין, המגדירים מערכת יחסים אישית-איסורית. גדריו של כל מעשה קניין מוכתבים על ידי אופייה של המערכת שהוא יוצר, ולכן במעשי הקידושין והגירושין, הממוקדים ביצירת מערכת הלכתית בינאישית בין האיש והאישה או בביטולה, יכולה נתינה על גבי הסלע להיחשב כנתינה ביד האישה, אם הדבר נעשה על פי הוראתה.

הרב ברוך וינטרוב