קידושין יא - בנותיו של ר' ינאי

  • הרב אביהוד שורץ

קידושין דף יא - בנותיו של ר' ינאי

לאורך המסכת מציגה הגמרא דרכים שונות ומשונות בהן יכולה אישה להתקדש. בסוגיות רבות מתעוררת השאלה האם האישה מוסמכת להחליט בעצמה מה היא מעוניינת לקבל תמורת הקידושין, או שמא ישנן אמות מידה קבועות המגדירות את התמורה הראויה לקידושין.

שאלה זו מתעוררת גם בדף יא ע"א. הגמרא מסבירה כי דעת בית שמאי, שאישה מתקדשת בדינר, ולא בפרוטה, נובעת מ'הכבוד העצמי' של האישה, שאינה מוכנה למסור עצמה לקידושין עבור הסכום הזעום של פרוטה. במהלך הדיון מזכירה הגמרא את בנותיו הנכבדות של ר' ינאי (הרי"ד בתוספותיו מציע שאין הכוונה לחכם רבי ינאי, אלא "'ינאי' גרסינן, והוא ינאי המלך"), שלא יסכימו להתקדש אפילו בדינר, אלא רק בסכום נכבד יותר: "תרקבא דדינרי".

הראשונים נחלקו בביאור מסקנת הסוגיה ביחס לאותן בנות. לדעת רש"י, בנותיו של ר' ינאי אכן לא יתקדשו בפרוטה או בדינר, אלא רק בסכום גדול יותר (אלא אם כן יביעו הסכמה מפורשת לקידושין בסכום קטן). התוספות חלקו על רש"י וטענו שאם כן "נתת דבריך לשיעורין": אם כל אישה מוסמכת לקבוע בעצמה מהו הסכום הראוי לה לפי כבודה, לא ניתן לקבוע סכום אחיד הראוי לקידושין! לפיכך מפרשים התוספות שאפילו בנותיו של ר' ינאי מתקדשות, לדעת בית שמאי, בדינר. רש"י מעניק, אם כן, סמכות רבה לאישה, ומאפשר לה לקבוע את הסכום היאה לה לקידושין, בעוד שהתוספות סבורים כי ישנה אמת מידה אובייקטיבית הקובעת במה האישה מתקדשת, והיא מתאימה לכל הנשים - עשירות כעניות.

המחלוקת בין רש"י והתוספות מתעוררת גם בסוגיה אחרת. הגמרא בדף ג קובעת כי "אשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה", ניסוח ממנו משתמע כי מדובר בעובדה סובייקטיבית. ואכן, רש"י על אתר מפרש ש"גנאי הוא לה" להתקדש בפחות משווה פרוטה - ומשמע מדבריו שאם האישה תסכים למחול על כבודה, תוכל להתקדש אפילו בפחות משווה פרוטה. התוספות מיאנו לקבל מסקנה זו - וכפי שיטתם, שאישה אינה מוסמכת לקבוע בעצמה במה היא מעוניינת להתקדש - ועל כן הציעו לשנות את גרסת הגמרא (!) ולקבוע שאישה "בפחות משוה פרוטה לא מקניא", לאמור: ישנה אמת מידה אובייקטיבית שלפיה אישה אינה מתקדשת בפחות משווה פרוטה, אפילו היא מוכנה לכך.

כאמור, מחלוקת זו בין רש"י והתוספות משמעותית לסוגיות רבות, העוסקות כולן בזכותה של האישה להביע את דעתה בעניין התמורה המגיעה לה עבור הקידושין.