קידושין יב - שווה פרוטה במדי

  • הרב אביהוד שורץ

קידושין דף יב - שווה פרוטה במדי

הגמרא בדף יב ע"א מביאה את חידושו של שמואל: "אמר שמואל: קידשה בתמרה, אפילו עומד כור תמרים בדינר - מקודשת, חיישינן שמא שוה פרוטה במדי". לדעתו, ניתן לקדש בתמרה יחידה, אף אם ברור שאינה שווה פרוטה (בהמשך הסוגיה מבואר כי הכוונה לקידושי ספק בלבד, אך אין האישה מקודשת בתורת ודאי). נימוקו של שמואל לדין זה הוא טכני ביסודו: שמא במקום כלשהו בעולם, כגון במַדָי, שווה תמרה בודדת יותר מפרוטה, ואם כן, היה כאן מהלך של קידושין.

מלשון הדין משמע, שאין לנו ידיעה ברורה בדבר שווייה של התמרה במקומות אחרים בעולם, והשאלה המתבקשת היא: מה הדין כאשר ברור לנו שבמקום כלשהו בעולם התמרה אכן שווה פרוטה? מצד אחד, ניתן לומר שעובדה זו מעניקה לתמרה חשיבות, ולכן ניתן לקדש בה את האישה; זאת מתוך הנחה שהכסף בתהליך הקידושין הנו 'כסף קניין', כלומר, כסף שבא לבצע פעולת קניין סמלית, ולא להוות תשלום של ממש. מצד שני, יש מקום לומר שאף שבמקום כלשהו התמרה שווה פרוטה, הרי בפועל אין האישה יכולה ליהנות מכך, והיות שלא קיבלה דבר תמורת הסכמתה להתקדש - אין הקידושין חלים; הבנה זו מתאימה לתפיסה שכסף הקידושין הנו 'כסף פירעון' או 'כסף שווי', כלומר, תשלום לאישה עבור נכונותה להתקדש.

ואמנם בתוספות ר"י הזקן מצאנו מחלוקת בשאלה זו: "איכא מאן דאמר דאי ידעינן בודאי דוכתא דשוה ביה פרוטה, מקודשת ודאי. והעיקר, דאפילו ידעינן דוכתא דשוה פרוטה - הוה ספק מקודשת, הואיל ובהאי דוכתא לא שוה פרוטה". כאמור, מחלוקת זו משקפת שאלה עקרונית בדבר מהות הקידושין.

כמובן, יש מקום לבחון את מעמד המחלוקת שלפנינו בעולם המודרני, בו מקושרים כל שוקי העולם ביניהם ומאפשרים סחר חופשי. אך אין כאן המקום להאריך בכך.