קידושין | דף יט | קידושין לקטן
הקונה אמה עברייה רשאי לייעדה לו או לבנו. הגמרא בדף יח ע"ב שואלת מה טיבו של ייעוד זה: האם הוא הופך את האמה לארוסה, או שמא לנשואה? דין הייעוד מעורר שאלות שונות, הנידונות בסוגיות שאנו לומדים בימים אלה.
בדף יט ע"א מעלה הגמרא שאלה מעניינת: האם אדם רשאי לייעד אישה גם לבנו הקטן? המניע לייעוד כזה מובן ביותר: הנערה הצעירה נשאה חן בעיני האדון, והוא סבור שתהיה כלה ראויה לבנו, כשיגדל. תשובתה של הגמרא חד משמעית: "אין יעוד אלא בגדול, לפי שאין יעוד אלא מדעת", לאמור: אף שהאב דואג לבנו ומבקש עבורו כלה מתאימה, אין לו הסמכות לייעדה עד שהבן יגדל.
אולם בראשונים מצאנו דעה המאפשרת לאב לקדש אישה לבנו אף בקטנותו. כך מביא הבית יוסף (אבן העזר, מג):
"כתב מהרי"ק בשורש ל' דקטן בן י"א שקידש לו אביו, שצריכה גט לדעת קצת פוסקים".[1]
דומה כי ברור היה למהרי"ק שקטן אינו יכול לקדש לעצמו, אך כפי שהסברנו – לעיתים האב הוא זה שמבקש למצוא שידוך הולם לבנו ולקדש לו אישה, ולדעת המהרי"ק יש סברה לומר שקידושין כאלה חלים מדין "זכין לאדם שלא בפניו", ולכן אותה אישה צריכה גט.
הבית יוסף עצמו כתב כי דברי המהרי"ק תמוהים, וכן פסק להלכה בשולחן ערוך. בין היתר הוכיחו הפוסקים טענה זו מסוגייתנו, הקובעת בפירוש שאי אפשר לייעד אישה עבור קטן. ואולם בעל שאגת אריה (הובאו דבריו באוצר הפוסקים, אבן העזר סימן מג ס"ק א אות ו) מעיר שיש מקום לחלק בין הסוגיות. בסוגייתנו מדובר על ייעוד, ובמצב כזה, אף שהאב הוא זה שמייעד, יש צורך בדעתו ובהסכמתו של הבן. המהרי"ק, לעומת זאת, עסק בקידושין המבוססים על מנגנון של 'זכין', שבו פועל אדם באופן עצמאי לחלוטין לטובת אדם אחר, ואפשר שאת המנגנון הזה יכול האב להפעיל אף כשבנו עדיין קטן. חילוקו של השאגת אריה דורש כמובן בחינה מעמיקה לאור סוגיית 'זכין' וסוגיית ייעוד, אך כאמור – הקו הפשוט בפוסקים הוא שאין שום אפשרות לקדש אישה עבור קטן.
[1] המשנה למלך (גירושין ו, ג) העיר שמדברי המהרי"ק משמע שחשש זה לקידושין הוא מדאורייתא.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)