דילוג לתוכן העיקרי

קידושין | דף לא | מי שאינו מצוּוה ועושה

הגמרא בסוגייתנו מספרת כי עד ששמע רב יוסף, האמורא העיוור, את דבריו של רבי חנינא "גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה", קיווה שהלכה כרבי יהודה, שסומא פטור מן המצוות, שאם כן – נמצא שכרו של רב יוסף גדול, שקיים את המצוות אף על פי שהוא פטור מהן. אולם לאחר ששמע את דבריו של רבי חנינא הבין רב יוסף כי דווקא שכרו של המצוּוה ועושה גדול יותר, ומעתה העדיף שהלכה תהיה כחכמים, הסוברים שסומא חייב במצוות.

הראשונים (עיין ברמב"ן כאן באריכות) דייקו מכאן הלכה מעניינת: אם רב יוסף קיווה שסומא פטור מן המצוות כל עוד סבר כי מי שאינו מצווה גדול יותר – זוהי ראיה לכך שגם מי שאינו מצוּוה יכול לברך, שאם לא כן, ודאי היה רב יוסף מעדיף לקבל שכר פחות ולברך על המצווה! רבנו תם הוסיף ולמד מכאן שגם נשים, הפטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, יכולות לברך על מצוות אלו אם הן מקיימות אותן בכל זאת.

לא כל הראשונים הודו לסברתו של רבנו תם. הר"י, בעל התוספות, טען שיש להבחין בין המקרים: סומא יכול לברך מפני שגם רבי יהודה, הפוטר אותו מקיום מצוות מדאורייתא, מודה שהוא חייב במצוות מדרבנן, אך אישה, הפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמן אף מדרבנן, אינה יכולה לברך עליהן כלל.

אפשר לחלוק על טענתו של רבנו תם מזווית נוספת: ייתכן שפטור סומא שונה באופן מהותי מפטור נשים. סומא אינו מופקע לחלוטין מקיום המצוות – כגברא הוא יכול לקיים מצוות, אלא שהוא פטור מהן מחמת מגבלותיו. נשים, לעומת זאת, אפשר שאינן שייכות כלל במצוות עשה שהזמן גרמן, ועל כן לא יוכלו לברך עליהן. כמובן, תיתכן חלוקה פנימית בתוך הקטגוריה של מצוות עשה שהזמן גרמן: יש מצוות שנשים פטורות רק מן החיוב שבהן, ויש מצוות שנשים מופקעות מהן לחלוטין; אלא שאין כאן המקום להאריך.

[להרחבה ניתן לעיין בשיעורי "פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא".]

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)