קידושין | דף מד | קבלת קידושי נערה וגיטה

בדף של יום אתמול למדנו על מחלוקת רבי יהודה וחכמים בשאלה מי יכול לקבל את גיטה של נערה מאורסה: לדעת חכמים בין היא ובין אביה מקבלים את הגט, ואילו לדעת רבי יהודה רק האב יכול לעשות זאת. עוד ראינו שרבי יוחנן וריש לקיש נחלקו בשאלה אם מחלוקתם של חכמים ורבי יהודה שייכת גם בקידושין: ריש לקיש סבור ש"כמחלוקת לגירושין כך מחלוקת לקידושין", ואילו רבי יוחנן סבור כי חכמים מודים שאת הקידושין יכול רק האב לקבל.

הסוגיה שאנו לומדים היום מבררת את יסוד המחלוקת. לדעת ריש לקיש, יש להשוות בין קידושין לגירושין, שנאמר "ויצאה והיתה", ואילו לדעת רבי יוחנן יש לחלק: קידושין מותנים בדעת המתקדשת, ועל כן דווקא האב יכול לקבלם, ואילו גט מגרש אף בעל כורחה של האישה, ועל כן אפשר לתיתו לכל אחד מהם (זהו אחד משני חילוקים בין גירושין לקידושין המוצעים בסוגיה). מה פשר סברתו של רבי יוחנן – מדוע דווקא כאשר דרושה דעת המתקדשת יש צורך בנתינה לאב?

דומה שהביאור הפשוט לכך הוא ביאורו של הפני יהושע (ד"ה תנן האיש מקדש). הפני יהושע טוען שלדעת רבי יוחנן אין לנערה זכות על עצמה לא לעניין קידושין ולא לעניין גירושין, שכן התורה הקנתה את הזכויות הללו לאב. כאשר דרושה דעת המתקדשת, מה שנחוץ אפוא למעשה הוא דעת האב, שהוא בעל הסמכות לקדש את הנערה, ואין היא עצמה יכולה לקבל קידושיה. בגירושין, לעומת זאת, אין צורך בדעת המתגרשת, כלומר אין צורך בנתינה לבעל הסמכות, ובה במידה אפשר לתת את הגט בחצרו. לפיכך, טוען רבי יוחנן, סבורים חכמים שאפשר לתת את הגט גם לנערה, המקבלת את הגט בתורת סניף של אביה (הפני יהושע משתמש בביטוי 'חצר' של אביה, אך בהמשך הוא מבהיר שאין כוונתו לחצר במובן הקנייני הרגיל, שהרי למסקנת הסוגיה הכול מודים שנערה כיד אביה דמיא ולא כחצר אביה).

מסתבר שריש לקיש חלק על הבנה זו של רבי יוחנן בשיטת חכמים, ולדעתו הנערה אינה מקבלת את גִטה בתורת סניף של האב בלבד, כי אם בתורת בעלת סמכות השווה לסמכותו של האב. ממילא יכולה היא לקבל את קידושיה, כשם שהיא מקבלת את גירושיה.

הפני יהושע ביאר באמצעות ההסבר הזה גם את ההתלבטות "נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה", כלומר השאלה אם הנערה היא כיד אביה ויכולה לעשות שליח, או שמא אין היא אלא כחצר אביה ואינה יכולה למנות שליח. האפשרות השנייה, מסביר הפני יהושע, מתאימה לדעת ריש לקיש, המעניק לנערה סמכות השווה לסמכותו של אביה, ולפיכך הרי היא כיד אביה: זכויותיה וסמכויותיה שוות לאלו של אביה, והיא יכולה למנות שליח. דעת רבי יוחנן, לעומת זאת, תואמת (על פי ההבנה בראשית הסוגיה) את העמדה הרואה בבת 'חצר האב' בלבד, ולפיכך אין בסמכותה למנות שליח (לביאור מסקנת הסוגיה שם, הרואה בנערה יד אביה, אך יד שאינה 'אלימא' דייה למנות שליח, עיין בהמשך דבריו של הפני יהושע).