קידושין מט - 'הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק'

  • הרב שמואל שמעוני

קידושין דף מט - 'הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק'

"'על מנת שאני צדיק' - אפילו רשע גמור, מקודשת, שמא הרהר תשובה בדעתו" (מט ע"ב).

הלכה זו מפתיעה במקצת: וכי די בכך שאדם יהרהר תשובה בלבו? הלוא כך לימדנו הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"א ה"א): "כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר 'איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו' (במדבר ה', ו-ז) - זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה. כיצד מתודין? אומר: אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך... וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים". יתר על כן: הרמב"ם מוסיף (שם ה"ד), שעל חלק מהעבֵרות אין די בתשובה מלאה, ויש עבֵרות שאינן מתכפרות אלא ביום הכיפורים, בייסורים ואפילו במיתה. כיצד אפוא ניתן להסתפק בהרהור תשובה שבלב?

הסבר אפשרי לסוגייתנו מציע הגרי"פ פערלא בחיבורו על ספר המצוות לרס"ג (חלק ג סימן מ"ב), שם הוא מדייק מדברי ספר יראים (סימן תמ"א) שחובת הווידוי נאמרה רק בהקשר של קרבן. אך כמובן, הדברים אינם מעלים ארוכה לשיטת הרמב"ם. באופן הפוך ניתן לתרץ על פי המשתמע מדברי האור זרוע (חלק א סימן קי"ב), שסוגייתנו חוששת שמא המקדש גם התוודה בפיו; אך ודאי שזהו פירוש דחוק למדיי למילים "שמא הרהר תשובה בדעתו".

המנחת חינוך (מצוה שס"ד) נזקק לשאלה זו, והעלה את החילוק הבא: "דבאמת צדיק ורשע אינו תלוי בכפרה כלל, דהא יש עבירות חמורות דאין מתכפר בתשובה כמבואר לקמן, ומכל מקום כיון שמתחרט ושב הוי צדיק, הכא נמי נהי דאין לו כפרה בתשובה בלב, מכל מקום הוי צדיק כיון שמתחרט לפני קונו יתברך, ואינו תלוי בכפרה כלל".

על פי כיוון זה, שאותו פיתח בהרחבה הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל (איש ההלכה, עמ' 92-94), כולל הליך התשובה שני מרכיבים שונים. מרכיב אחד הוא כפרת החטא, שאכן מותנית בווידוי, ובעבֵרות חמורות - גם במכפרים נוספים. המרכיב השני הוא תיקון האדם, ומרכיב זה אינו מותנה בווידוי, שכן המוקד שלו אינו בטיפול במה שהיה, כי אם בשינוי הדרך והזהות האישית של העבריין.

דומה שיסוד זה עולה גם מן הגמרא ביבמות כב ע"ב. המשנה שם (ע"א) קובעת (על פי פירושו של רב יהודה בגמרא שם) שממזר חייב בכבוד אביו, וחייב מיתה אם הכהו. הגמרא התקשתה בכך, שהרי חיוב זה מתייחס רק למי ש"עושה מעשה עַמְּךָ", ואילו האב דנן בא על ערווה והוליד ממנה בן! ואף אם עשה תשובה על כך, הלוא על זה נאמר "'מעֻוות לא יוכל לתקון' (קהלת א', טו) - זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר" (יבמות שם), דהיינו: שחטאו אינו ניתן לתיקון מלא, שכן עקבות ברורים שלו ממשיכים להתקיים בעולם. ומשיבה הסוגיה שם: "השתא מיהא עושה מעשה עַמְּךָ הוא", כלומר: אף על פי שהכפרה על חטאו היא במובן מסוים בלתי-אפשרית, יכול האדם עצמו להתרומם ולהגיע למדרגת 'עושה מעשה עַמְּךָ', ועל פי סוגייתנו נוסיף: ואפילו להיות צדיק גמור.