קידושין | דף נד | מעילה בבגדי כהונה

במסגרת הדיון בהלכות מעילה ובמחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר מחדשת הגמרא בסוגייתנו הלכה מיוחדת בדיני מעילה, הנוגעת לבגדי הכוהנים: בגדי הכהונה מיועדים ללבישה בשעת העבודה במקדש, אך אין בהם מעילה. הסיבה לכך היא שהכוהנים אינם מסוגלים לפשוט את הבגדים בדיוק ברגע שסיימו את העבודה, שהרי "לא ניתנה תורה למלאכי השרת", ודרכו של עולם שישתהו מעט עד שיחליפו בגדים, ולכן יש להניח שבגדיהם נתקדשו מראש על דעת שבחלק מהזמן לא ישמשו לצורך עבודה ממש.

האם ניתן ללמוד מכאן שהכוהנים רשאים ללבוש את בגדיהם ללא הגבלה, גם כשאינם עובדים כלל? הרמב"ם (כלי המקדש ח, יא) פסק: "בגדי כהונה מותר ליהנות בהן, לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה". משמע מדבריו שהכוהן אכן רשאי ללבוש את בגדיו כל היום, ללא הגבלה כלל. אבל בתוספות (קידושין סו ע"א ד"ה הקם) כתבו שאומנם אין מעילה בבגדי כהונה, אבל "משמע... דמיד שהיו יכולין להפשיטן שהיו זקוקין להפשיטן".

בעל בית הלוי (א, ב אות יד) טען שאין מחלוקת בין הרמב"ם והתוספות: הרמב"ם מתייחס לכוהן הלובש את הבגדים במסגרת עבודתו במקדש, ופוסק כי אם הבגדים נלבשו במסגרת זו, אין חובה להזדרז ולפושטם בשעה שהכוהן איננו עובד ממש, ואילו התוספות עסקו בכוהן שלבש את הבגדים בצורה סתמית, ללא קשר לעבודה, ובמקרה כזה לא הייתה מלכתחילה שום הצדקה ללבישת הבגדים, ולכן יש חובה להזדרז ולפושטם בהזדמנות הראשונה (יש להעיר כי הסבר זה נראה דחוק בלשון התוספות).

ראוי לציין שהחובה להזדרז לפשוט את הבגדים אינה קשורה רק לדיני מעילה אלא גם לשאלה שונה לחלוטין – בדיני כלאיים: חלק מבגדי הכהונה ארוגים מצמר ופשתים יחדיו, ולכן מי שלובש אותם שלא בשעת העבודה עלול לעבור על איסור כלאיים. זהו המוקד של התשובה הנ"ל בבית הלוי, עיין שם.