קידושין נד - מעילה בבגדי כהונה

  • הרב אביהוד שורץ

קידושין דף נד - מעילה בבגדי כהונה

במסגרת הדיון בהלכות מעילה ובמחלוקת רבי יהודה ורבי מאיר, מחדשת הגמרא (נד ע"א) הלכה מיוחדת בדיני מעילה, הנוגעת לבגדי הכוהנים: "כתנות כהונה שלא בלו, הואיל וניתנו ליהנות בהן, לפי שלא ניתנה תורה למלאכי השרת". בגדי הכהונה מיועדים ללבישה בשעת העבודה במקדש. עם זאת, הכוהנים אינם מסוגלים לפשוט את הבגדים בדיוק ברגע שסיימו את העבודה, שהרי "לא ניתנה תורה למלאכי השרת", ודרכו של עולם שישתהו מעט עד שיחליפו בגדים; לפיכך יש להניח שבגדיהם נתקדשו מראש על דעת זה שחלק מהזמן לא ישמשו לצורך עבודה ממש, ועל כן אין בהם מעילה.

האם ניתן ללמוד מכאן שהכוהנים רשאים ללבוש את בגדיהם ללא הגבלה, גם כשאינם עובדים כלל? הרמב"ם (הלכות כלי המקדש פ"ח הי"א) פסק: "בגדי כהונה מותר ליהנות בהן, לפיכך לובשם ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה" - משמע מדבריו שהכוהן אכן רשאי ללבוש את בגדיו כל היום, ללא הגבלה כלל. אבל בתוספות (קידושין סו ע"א ד"ה הקם) כתבו שאמנם אין מעילה בבגדי כהונה, אבל "משמע... דמיד שהיו יכולין להפשיטן שהיו זקוקין להפשיטן".

בעל בית הלוי [רבי יוסף דוב סולוביצ'יק, נכדו של ר' חיים מוולוז'ין ואביו של ר' חיים מבריסק] (חלק א סימן ב אות יד) טען שאין מחלוקת בין הרמב"ם והתוספות. לדעתו, הרמב"ם מתייחס לכוהן שלובש את הבגדים במסגרת עבודתו במקדש, והוא פוסק כי אם הבגדים נלבשו במסגרת זו, אין חובה להזדרז ולפשטם בשעה שהכוהן איננו עובד ממש. התוספות, לעומת זאת - כך טוען בית הלוי - עוסקים בכוהן שלבש את הבגדים בצורה סתמית, ללא שום קשר לעבודה; במקרה כזה לא הייתה מלכתחילה שום הצדקה ללבישת הבגדים, ולכן ברור שיש חובה להזדרז ולפשטם בהזדמנות הראשונה [יש להעיר כי הסבר זה נראה דחוק בלשון התוספות].

ראוי לציין, שהחובה להזדרז לפשוט את הבגדים אינה קשורה רק לדיני מעילה, אלא גם לשאלה שונה לחלוטין - בדיני כלאיים: חלק מבגדי הכהונה ארוגים מצמר ופשתים יחדיו, ולכן מי שלובש אותם שלא בשעת העבודה עלול לעבור על איסור כלאיים. זהו המוקד של התשובה הנ"ל בבית הלוי, עיין שם.