קידושין סז - הגדרת נידה כערווה

  • הרב אביהוד שורץ

קידושין דף סז - הגדרת נידה כערווה

המשנה בדף סו ע"ב קובעת: "וכל מי שאין לה עליו קידושין אבל יש לה על אחרים קידושין - הולד ממזר. ואיזה זה? זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה". הגמרא (סז ע"ב) מבררת את המקור להלכה זו, ומציבה כמודל את איסור אחות אישה. מדברי הגמרא משתמע, שהכלל שבמשנה מתייחס למקרים שבהם מתקיימים שני תנאים:

תנאי א': האישה מוגדרת 'ערווה'.

תנאי ב': הבא עליה במזיד חייב כרת (וקל וחומר מיתת בית דין), ובשוגג - חטאת.

בהמשך הדיון (סז ע"ב - סח ע"א) נאמר, שכלל זה תקף לגבי כל העריות, למעט אחת: נידה, שקידושין תופסים בה, ואין ולדה ממזר. לנידה יש, אם כן, מעמד חריג בין העריות, וכפי שפסק הרמב"ם (הלכות אישות פ"ד הי"ב): "המקדש אחת מן העריות לא עשה כלום, שאין קידושין תופסין בערוה; חוץ מן הנדה, שהמקדש את הנדה הרי זו מקודשת קידושין גמורין, ואין ראוי לעשות כן".

היות שאין חולק כי נידה ממלאת את התנאי השני דלעיל - הבא עליה חייב כרת במזיד, וחטאת בשוגג - מסתבר כי ההבדל בינה לשאר עריות נוגע לתנאי הראשון, ולשאלה העקרונית אם נידה היא ערווה.

הפוסקים הביאו הוכחות שונות מן הש"ס ומן הראשונים בניסיון לפשוט את הספק בדבר מעמדה של נידה (לסיכום הדעות בעניין זה עיין שו"ת יביע אומר חלק ו יורה דעה סימן ט"ו). הנפקא מינה המעשית לשאלה זו היא האפשרות שבעל יטפל באשתו נידה במקום סכנה. דעת הבית יוסף (יורה דעה סימן קצ"ה אות יז) היא, שאפילו מצויה האישה בסכנת חיים, אסור לבעלה לגעת בה, משום שהדבר בגדר 'אביזרייהו דעריות' ובדין 'ייהרג ואל יעבור'. ברם, הבית יוסף אינו מקבע את הדברים להלכה, ונשאר בצריך עיון.

רוב הפוסקים (עיין ש"ך יורה דעה סימן קצ"ה ס"ק כ) לא קיבלו את מסקנת הבית יוסף, משום שלטענתם מגע לצורך הצלה איננו "מגע של חיבה", וממילא איננו אסור מדאורייתא. דומה אפוא, שאף לשיטתם אין צורך לחלוק על ההנחה העקרונית שנידה היא ערווה, ודי בכך שמגע לצורך הגשת סיוע איננו 'אביזרייהו דעריות'.

ומסתברים בהקשר זה דברי הגרי"ז סולוביצ'יק מבריסק (במכתבים הנדפסים בסוף חיבורו על הרמב"ם, המכתב האחרון):

"ובעל כרחך דנידה שאני בעיקר דינה משאר עריות וחייבי לאוין... משום דנידה לא רק דתפסי בה קידושין, רק גם בעיקר איסורה ועצם החפצא שלה לא דמיא לשאר עריות וחייבי לאוין, דאין איסורה שייך כלל לליקוחין ונישואין... רק מעשה הביאה בשעתה אסורה".

הגרי"ז מסביר, שברמה העקרונית נידה אינה מוגדרת ערווה, אלא שמעשה הביאה שבה מוגדר כמעשה של "גילוי עריות". הגדרה זו מבהירה מדוע קידושין תופסים בנידה, ואם בא עליה אין הוולד ממזר, מחד גיסא; ומאידך גיסא - ניתן לדבר על איסור 'ייהרג ואל יעבור' בבא על הנידה.