קידושין סח - עַם הדומה לחמור

  • הרב אביהוד שורץ

קידושין דף סח - "עַם הדומה לחמור"

ההלכה האחרונה במשנה בדף סו ע"ב קובעת, שלא ניתן לקדש נכרית או שפחה, ולכן הוולד הולך אחריהן, והוא יהיה נכרי או עבד. הגמרא בדף סח ע"א מבררת את המקור לדין זה: "שפחה כנענית מנלן? אמר רב הונא: אמר קרא 'שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר' (בראשית כ"ב, ה) - עַם הדומה לחמור... דלא תפסי בה קדושי".

ההבנה הפשוטה בגמרא קובעת, אם כן, שכשם שלא ניתן לקדש חמור, כך לא ניתן לקדש שפחה. אך האם שפחה באמת דומה לחמור לכל דבר ועניין? כלום אין בקושי בהגדרה זו - ובפרט לאור העובדה שעבד כנעני חייב במצוות כאישה?

אכן, כמה מן המפרשים הציעו הבנה אחרת בדרשת הגמרא - הבנה שעל מנת לבאר אותה, עלינו לעיין בגוף הסוגיה. המשנה מתייחסת הן לנכרית הן לשפחה. על פי גִרסתנו, יש לגמרא (סח ע"ב) לימוד מיוחד לכך שקידושין אינם תופסים בנכרית ("ולא תתחתן בם", דברים ז', ג). ואולם, על פי גִרסת חלק מן הראשונים (רמב"ן, ריטב"א ועוד) נעדר שלב זה בסוגיה, והם נאלצו למצוא בכוחות עצמם מקורות אחרים להלכה שקידושין אינם תופסים בנכרית.

הריטב"א על אתר (סח ע"ב, ד"ה נכרית) הציע: "דנפקא לן מדכתיב 'שבו לכם פה עם החמור', דהא שני נעריו הוו, וחד מינייהו אליעזר שהוא עבד, והשני גוי, ותרוייהו איתקוש לחמור". הריטב"א דן בזהותם של הנערים שליוו את אברהם בדרכו לעקדה, וטוען שמסתבר מאוד שאחד מהם היה גוי; מכאן הוא מסיק שלא רק עבדים הוקשו לחמור, אלא גם גויים, וזו הסיבה שקידושין אינם תופסים בנכרית. [הריטב"א אמנם מביא את מדרש חז"ל שהנער השני היה ישמעאל, אך הוא דוחה אותו מטעמים שונים, ויעוין שם.]

הפני יהושע חלק על הריטב"א. בראשית דבריו מציין הפני יהושע גמרא מפורשת במסכת סנהדרין, שבה נאמר שהבא על שפחה המיועדת ומיוחדת לעבד - חייב מיתה. אם מערכת האישות של עבד אכן מקבילה לחלוטין לזו של חמור, תמה הפני יהושע, כיצד ניתן לחייב מיתה על ביאה על שפחה המיוחדת לעבד?! מכוח קושיה זו מציע הפני יהושע "דיש לפרש להיפוך, דאין להם אישות כלל מדעתן, אלא דוקא משהשיאן רבן זה לזה ונתפרסם הדבר ימים רבים שנשאו זה את זו". לדבריו, הביטוי "עַם הדומה לחמור", אין כוונתו שעבד או שפחה הם חמור לכל דבר ועניין, אלא עניינו לבטא את זיקתם לאדון, לאמור: כשם שהאדון רשאי לעשות בחמורו כל מה שירצה, כך רשאי הוא לעשות בעבדו ובשפחתו כל מה שירצה, ובכלל הזה - להשיאם זה לזה.

פירושו של הפני יהושע אינו מתאים, כמובן, להבנת הריטב"א כי דרשת "עם הדומה לחמור" מתייחסת לכל נכרי באשר הוא; ואכן, הפני יהושע כותב כי היא מכוונת אך ורק לעבד ולשפחה. תימוכין לעמדה זו יש, ללא ספק, בכך שבכל ארבע הסוגיות הנוספות בהן מצוטטת דרשה זו בש"ס, מכוונים הדברים לעבד ולשפחה בלבד, ולא לנכרי בכלל.

לסיום - ולהבדיל אלף אלפי הבדלות - נוכל לחדד את הבנת הפני יהושע לאור קביעה מפורסמת של הרא"ש בתוספותיו ריש מסכת כתובות (ב ע"א, ד"ה נסתחפה): "משום דהאישה קנין כספו של האיש, כמו עבדו שורו וחמורו". הרא"ש מגדיר כל אשת איש כ'שור וחמור'. לא יעלה על הדעת להבין את הדברים כפשוטם, ועל כן נראה לפרשם כדרך שפירש הפני יהושע: הכינוי 'חמור' מבטא מידה מסוימת של זיקה ושייכות שיש בין שפחה ואדוניה, ובאופן אחר לחלוטין - גם בין אישה ובעלה.