קידושין ע - קשים גרים לישראל כספחת

  • הרב שמואל שמעוני

קידושין דף ע - "קשים גרים לישראל כספחת"

"אמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר: 'ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב' (ישעיהו י"ד, א) - כתיב הכא 'ונספחו', וכתיב התם 'לשאת ולספחת' (ויקרא י"ד, נו)" (ע ע"ב).

התוספות מביאים מחלוקת מבדחת משהו על דבר היסוד הבעייתי בגרים. ר"י פירש שהבעיה היא בעצם ייחוסם של הגרים: "דלפיכך קשים, שנטמעו בישראל, ואין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת". פירושים אחרים מתבססים על הערכה שלילית למידת הקפדתם של הגרים במצוות - דבר שעשוי לפגוע בעם ישראל בצורות שונות: "ומביאים פורענות", "שמלמדים את ישראל ממעשיהם", "שכל ישראל ערבין זה בזה". פירושים אלו לא נעמו, כפי הנראה, לאוזנו של אחד הגרים מבין בעלי התוספות, ועל כן הוא הציע פירוש הפוך: "וה"ר אברהם גר פירש: לפי שהגרין בקיאין במצות ומדקדקין בהם, קשים הם לישראל כספחת, דמתוך כן הקב"ה מזכיר עונותיהם של ישראל כשאין עושין רצונו".

הגמרא מביאה במספר מקומות (יבמות מז ע"ב, קט ע"ב) את המימרה הזו של רבי חלבו כהסבר לכך שאין בהלכה השתדלות יתרה לקבל גרים, ואדרבה: מרבים באיומים עליהם ובתיאור קושיין של המצוות. אמנם במסכת גרים מודגש שכל זה קודם שטבל הגר לגרותו, אך לאחר שיצא מן המים משתנה הנימה: "טבל ועלה - אומרין לו דברים טובים, דברים של ניחומים: במי נדבקת, אשריך, במי שאמר והיה העולם ברוך הוא, שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל, ולא נקראו בנים למקום אלא ישראל, ואין חביבין לפני המקום אלא ישראל, וכל אותם הדברים שאמרנו לך, לא אמרנו אלא להרבות שכרך" (מסכת גרים פ"א ה"א).

אשר למעמדו של הגר בהשוואה למעמדו של יהודי מזרע ישראל - אכן קיימות גם הלכות המלמדות שבכל זאת יש ביניהם הבחנה מסוימת: גר אינו יכול להיות מלך (בבא קמא פח ע"א) ועוד. בהלכות אחרות יש מחלוקות מעניינות, כגון המחלוקת שבין משנתנו (סט ע"א), המתירה גר בממזרת, לבין רבי יהודה (עג ע"א), שאוסר אותו על סמך הפסוק: "הקהל חֻקה אחת לכם ולגר הגר" (במדבר ט"ו, טו).

הלכה אחרת שנשנתה במחלוקת היא אם יכול גר לקרוא מקרא ביכורים ולומר: "הארץ אשר נשבע ה' לאבֹתינו לתת לנו" (דברים כ"ו, ג). נחלקו בכך תנאים (ראה ירושלמי ביכורים פ"א ה"ד), והרמב"ם פסק להלכה שהוא יכול לקרוא. ומפורסמת מאוד תשובתו לרבי עובדיה הגר בעניין זה:

"שאברהם אבינו הוא שלמד כל העם והשכילם והודיעם דת האמת וייחודו של הקב"ה, ובעט בעבודה זרה והפר עבודתה, והכניס רבים תחת כנפי השכינה ולמדם והורם, וצוה בניו ובני ביתו אחריו לשמור דרך ה'... לפיכך כל מי שיתגייר עד סוף כל הדורות וכל המיחד שמו של הקב"ה כמו שהוא כתוב בתורה, תלמידו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו הם כולם, והוא החזיר אותם למוטב; כשם שהחזיר את אנשי דורו בפיו ובלמודו, כך החזיר כל העתידים להתגייר בצואתו שצוה את בניו ואת בני ביתו אחריו. נמצא אברהם אבינו ע"ה הוא אב לזרעו הכשרים ההולכים בדרכיו ואב לתלמידיו וכל גר שיתגייר. לפיכך יש לך לאמר 'אלהינו ואלהי אבותינו', שאברהם ע"ה הוא אביך, ויש לך לומר 'שהנחלת את אבותינו', שלאברהם נתנה הארץ... אבל 'שהוצאתנו ממצרים' או 'שעשית נסים לאבותינו', אם רצית לשנות ולומר 'שהוצאת את ישראל ממצרים' ו'שעשית נסים עם ישראל' - אמור; ואם לא שנית - אין בכך הפסד כלום, מאחר שנכנסת תחת כנפי השכינה ונלוית אליו אין כאן הפרש בינינו ובינך. וכל הנסים שנעשו כאלו לנו ולך נעשו... שכבר בחר בך הבורא יתעלה והבדילך מן האומות ונתן לך התורה, שהתורה לנו ולגרים שנ' 'הקהל חוקה אחת לכם ולגר הגר חוקת עולם לדורותיכם ככם כגר יהיה לפני ה', תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם' (במדבר ט"ו, טו-טז). ודע כי אבותינו שיצאו ממצרים, רובם עובדי עבודה זרה היו במצרים, נתערבו בגוים ולמדו מעשיהם, עד ששלח הקב"ה משה רבינו ע"ה רבן של כל הנביאים והבדילנו מן העמים והכניסנו תחת כנפי השכינה, לנו ולכל הגרים, ושם לכולנו חוקה אחת. ואל יהא יחוסך קל בעיניך: אם אנו מתיחסים לאברהם יצחק ויעקב, אתה מתיחס למי שאמר והיה העולם" (שו"ת הרמב"ם סימן רצ"ג).