דילוג לתוכן העיקרי

זבחים | דף פח | קידוש כלי

 

המשנה בדף פו. מחדשת, שההלכות הנשנות בפרק "המזבח מקדש", בדבר יכולתו המיוחדת של המזבח לקדש גם קודשים פסולים, נוהגות גם בכלי המקדש:

"כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן, כך הכלים מקדשין".


המשנה הבאה (דף פ"ח עמוד א') מפרטת את התנאים הנחוצים לכך שכלי ישרת יקדש, ובחלק מן הדפוסים מצוי ההיגד הנ"ל כפתיח למשנה הבאה ולא כחתימת המשנה הקודמת. עם זאת, ישנו פער בולט בין המשניות: המשנה בדף פ"ו עוסקת בקידוש פסולים, בעוד הסוגיה בדף פ"ח מציבה דרישות שונות הנוהגות בכל קידוש בכלי שרת, אף כשמדובר על כלי שרת המקדשים קורבנות כשרים. מעניין, שגם הרמב"ם (הלכות פסולי המוקדשין, פרק ג' הלכות י"ט-כ"א) שנה את ההלכות שבדף פ"ח במסגרת הדיון בקודשים פסולים, אף שברור שמדובר על עניינים הנוגעים גם לקודשים כשרים, שהמקום המתאים להם הוא הלכות מעשה הקורבנות.

כך או כך, הגמרא בדף פ"ז מצטטת דו שיח בין ר' יוחנן וריש לקיש, המבאר הלכה זו שבמשנה. על פי פירוש רש"י, הנקודה המוסכמת לכולי עלמא היא, שכלי שרת מקדשים לעניין פידיון. כלומר, אם התקדש דבר מה בכלי שרת, שוב אין אפשרות לפדותו, אף אם איננו ראוי להקרבה. שלילת אפשרות הפידיון נובעת, ככל הנראה, מהחלת קדושת הגוף. כך נאמר במשנה במנחות (דף ק'):

"המנחות והנסכים שנטמאו, עד שלא קדשו בכלי - יש להם פדיון, משקידשו בכלי - אין להם פדיון".


ומסביר רש"י שם:

"עד שלא קדשו בכלי - לא קדשו קדושת הגוף, אלא קדושת דמים שצריך לפדותן והדמים קדושים".


לאחר ההקדשה בכלי, חלה על אותה מנחה קדושת הגוף, ושוב אין אפשרות לפדותה.

המשנה במסכת מעילה (דף ט') עוסקת במועד המדוייק שבו נפסלים הקורבנות למיניהם בפסולים שונים. בין היתר, קובעת המשנה:

"המנחות מועלין בהן משהוקדשו; קדשו בכלי - הוכשרו ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה".


גם כאן, קידוש הכלי הינו שלב משמעותי בדרכה של המנחה. אלא, שנראה שקידוש הכלי ממלא, במשנה זו, תפקיד שונה. לעיל ביארנו, כי הקידוש בכלי מחיל קדושת הגוף. האם קדושת הגוף היא תנאי לפסול? הפסולים הנזכרים במשנה, ובעיקר פסול לינה, אינם קשורים כלל ועיקר לקדושת הגוף. גם דבר מה הקדוש בקדושת הגוף, ייפסל בלינה אך ורק לאחר שיתחיל את תהליך הקרבתו. פסול לינה במהותו נוגע לתהליך של הקרבה שבעיצומו חלה הפסקה של לילה שלם.

מורנו הרב ליכטנשטיין שליט"א עמד על הפער בין שתי המשניות, ואכן קבע כי הקידוש בכלי נושא שני תפקידים: התפקיד האחד הוא החלת קדושת הגוף (וזאת בעיקר במנחות; בזבחים חלה קדושת הגוף כבר בעת הפרשת הקורבן), והתפקיד השני הוא הכנסה למסלול ההקרבה. בסוגיות השונות ניתן למצוא מקרים שבהם בא לידי ביטוי רק אחד התפקידים; ראה, למשל, שבועות יא. ביחס לקטורת; סוטה יד: ביחס לקידוש קומץ מנחה בכלי ועוד.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)