קניין שינוי בגזלן
קניין שינוי בגזלן
הלכה פסוקה היא במספר מקומות (ב"ק צג ע"ב ועוד), שגזלן קונה את החפץ הגזול בשינוי: אם החפץ השתנה באופן כלשהו ביד הגזלן - הוא קונה אותו, וחייב להחזיר לבעלים את דמיו. מהו יסודו של דין זה?
ניתן להציע, שהשינוי הוא מעשה מובהק המבטא השתלטות מציאותית על החפץ או הפגנת בעלות, ולכן הוא נחשב למעשה קניין הקונה את החפץ גם בלי הסכמת הבעלים. אולם נראה שהסבר זה מתיישב רק עם דעת התוספות (ב"ק סו ע"ב ד"ה שינוי), ש"שינוי שם" - דהיינו, אם זהותו של החפץ השתנתה בלי שהגזלן יעשה בו מעשה כלשהו - אינו קונה את החפץ, ויש צורך ב"שינוי מעשה" - שינוי אקטיבי המתבצע בידי הגזלן. לעומת זאת, לשיטת התוספות (ב"ק סז ע"א סוף ד"ה הא) וכן לשיטת הרמב"ן (מלחמות ה' מא ע"א באלפס), ש"שינוי שם" כשלעצמו קונה - יש לתור אחר הסבר שונה.
כפי הנראה, יסוד דין שינוי מתקשר ליסוד שראינו בשבוע שעבר, שהגזלה מצד עצמה הייתה אמורה להקנות את החפץ לגזלן, ורק המצווה להשיב את הגזלה מונעת את העברת הבעלות. אמנם, ציווי ההשבה מתייחס דווקא לחפץ שנגזל. אם החפץ עבר "שינוי שם", ומעתה זהותו השתנתה והוא הפך לחפץ בעל זהות אחרת, חובת ההשבה של התורה אינה מתייחסת אליו עוד (כפי שנאמר בגמרא סו ע"א: " 'והשיב את הגזלה אשר גזל'... - אם כעין שגזל - יחזיר, ואם לאו - דמים בעלמא בעי שלומי"). ממילא, לאחר שהחפץ השתנה - הוא חוזר לדינו הבסיסי, אלמלא ציוותה התורה "והשיב את הגזלה", ועובר לבעלות הגזלן. כך כתב ר' אלחנן וסרמן הי"ד ב"קובץ שיעורים" (ב"ק אות יד): "דכיון דפקע דין השבה - ממילא הוא קנוי להגזלן מגזילה הראשונה... ומשום הכי בשינוי, כיון שנפטר מחיוב השבה, ממילא נעשית שלו ע"י מעשה הגזילה הראשונה".
הפני יהושע (ב"מ מג ע"ב) חידש חידוש מרחיק לכת לגבי קניין שינוי. לדבריו, כאשר הגזלן קונה את החפץ בשינוי - הוא קונה אותו למפרע משעת הגזלה, ולא רק מרגע השינוי כמו בכל קניין. חידוש זה מובן על פי ההסבר הנ"ל: השינוי אינו קונה את החפץ, אלא רק מסלק את חובת ההשבה, וממילא מתגלה למפרע שמעשה הגזלה קנה את החפץ.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)