קפילא

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

חולין דף צז – קפילא

הגמרא אומרת שבכדי לברר האם יש טעם של חלב בבשר, ניתן לסמוך על קפילא. רש"י (ד"ה ליטעמיה קפילא) מבאר, שהכוונה היא לנחתום גוי. מדוע צריך דווקא נחתום?

ניתן להבין זאת בשתי צורות:

א. נחתום מבין בטעמים.

ב. נחתום לא ישקר כדי לא להפסיד את אומנותו, שאם ישקר יאמרו שהוא לא מבין בטעמים (תוספות ד"ה סמכינן).

ההבדל בין הטעמים הוא שלפי הטעם הראשון יש צורך שדווקא נחתום יבדוק, בעוד שלפי הטעם השני ניתן להסתפק בגוי רגיל אלא שיש הכרח שהוא יהיה "מסיח לפי תומו", כך שנדע שהוא לא משקר.

את הסברו של רש"י ניתן להבין בשתי צורות:

קפילא - נחתום נכרי, ואשמועינן דמותר לסמוך עליו לפי תומו, ולא יודיעוהו שצריכים לו לדבר איסור והיתר.

א. ייתכן להבין מדבריו שגם אצל נחתום צריך מסיח לפי תומו. ומכאן נראה, שהיתרון של נחתום הוא בכך שהוא מבין בטעמים, ולא בכך שאיננו חשוד לשקר.

ב. ייתכן שהצורך בקפילא הוא מדין נאמנות, ומצטרפים כאן שני דברים לבדיקת נאמנות: הפחד שלו להפסיד את אומנותו ושיהיה מסיח לפי תומו.

אפשרות שלישית היא שהקפילא ממלא שתי פונקציות - הבנה בטעמים ונאמנות.

ההבנה המקובלת בדעת רש"י היא שהצורך בקפילא הוא בגלל הבחנה בטעמים. הרשב"א (תורת הבית) כותב שגם גוי רגיל כשר, אלא שצריך שיהיה מסיח לפי תומו. ומכאן עולה, שהצורך בקפילא הוא בגלל חשש שקר, ולכן ניתן להקל גם אצל גוי רגיל, כשמסיח לפי תומו. וכן עולה כאמור מדברי התוס', והר"ן.

הרשב"א מבאר, שאין צורך בקפילא, כי דווקא "טעם הנרגש לכל בני אדם" הוא האוסר, ו"כל טעם שאינו נרגש לכל הטועמים, אינו טעם, ואין חוששין לו". ומכאן, שיש מחלוקת עקרונית, האם התורה אסרה טעם שמומחה מרגיש, או שמא התורה אסרה רק טעם שכל בני אדם מרגישים.

בדרכי תשובה (יא) מובא מקרה של תערובת שהיה בה איסור אך היה ביטול בשישים ולכן התירו את התערובת ואכלו ממנה. הסועדים לא הרגישו את טעם האיסור, אולם מאוחר יותר, בא אדם נוסף לאכול, והוא הרגיש את טעם האיסור. הדרכי תשובה כותב שהתערובת מותרת לאחרים, אולם, לטועם עצמו, הוא אוסר את התערובת. דבר זה הוא כשיטת הרשב"א, שהתורה אסרה רק טעם שמורגש לכולם, אבל טעם שמורגש רק למומחים, לא אסרה תורה. לפי שיטת רש"י, מסתבר שהתערובת תהיה אסורה, כי התורה אסרה טעם שמורגש אפילו למומחה בלבד, ולכן צריך קפילא (אלא אם נסביר ברש"י שהצורך בקפילא הוא רק מצד נאמנות, מה שלא מסתבר).

בסוגייתנו אומרת הגמרא, שכאשר מדובר בדבר היתר (תרומה) יטעם כהן (או ישראל, כאשר מדובר במודר הנאה מיין). הגמרא לא מציינת שצריך שהוא יהיה 'נחתום'. הרשב"א הוכיח מכאן שהצורך בנחתום הוא בכדי למנוע שקר, ולכן ניתן להקל ביהודי שאיננו נחתום.

הסבורים שיש צורך בקפילא דווקא, יאמרו שאמנם הגמרא איננה מציינת זאת, אך כשהיא אומרת שישראל יטעם, הכוונה גם כן, לישראל המבין בטעמים. בים של שלמה כתב זאת במפורש, שלכתחילה יש צורך בכהן שהוא אומן (בגלל הדעות המחמירות).

הרב ירון בן צבי