קרבן אשם ושפחה חרופה

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

כריתות דף י – קרבן אשם ושפחה חרופה

בסוגייתנו, המשנה עוסקת בחילוק שבין שפחה חרופה לבין שאר העריות:

"מה בין שפחה לבין כל העריות? שלא שוותה להן לא בעונש ולא בקרבן, שכל העריות בחטאת, ושפחה באשם".

כלומר, אדם שבא בשוגג על כל אחת מהעריות מתכפר בהבאת קרבן חטאת. לעומתו, אדם שבא על שפחה חרופה מתכפר בהבאת קרבן אשם. מכך שהמשנה לא מזכירה אשם תלוי ברשימת ההבדלים שבין שפחה לכל העריות ניתן לדייק כי בשפחה חרופה יש חיוב על אשם תלוי, ואכן בעלי התוספות (שבת דף עב עמוד א ד"ה בעל) הסתפקו בשאלה האם אדם שבא על שפחה חרופה מביא אשם תלוי בלא הודע.

יחד עם זאת, מהתוספתא בסוגייתנו (א, טז) מפורש אחרת:

"אלו דברים שבין שפחה חרופה לכל עריות: כל עריות שבתורה הרי אלו חייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ועל לא הודע אשם תלוי, מה שאין כן בשפחה חרופה".

בתוספתא נאמר בפירוש שאין דין אשם תלוי בשפחה חרופה בניגוד לשאר העריות בהם אדם שמסופק אם חטא בשוגג מביא אשם תלוי (שאילו היה עובר על אותו החטא בוודאות הוא היה חייב להביא קרבן חטאת).

לא ברור מדוע אדם הבא על שפחה חרופה מתחייב באשם, שכן אין אדם מביא אשם אלא על דבר שאם עשה אותו במזיד היה מתחייב בכרת; יתר על כן, לא מובן מדוע אדם שיש בידו ספק אם חטא על חטא שיש בו כרת להביא קרבן זה שהוא יקר באופן משמעותי מאוד מקרבן חטאת (ושאם יתברר שהוא אכן חטא יהיה עליו להביא בנוסף את קרבן החטאת משום שעדיין הוא לא כיפר על החטא). הרמב"ן בפירושו על התורה (ויקרא פרק ה) ביאר את טעם האשם:

"טעם אשם תלוי, מפני שבעליו סבור שאין עליו עונש כי לא נודע שחטא, מפני זה החמיר עליו הכתוב בספקו יותר מודאו, והצריכו איל בכסף שקלים, ואלו נודע חטאו היה מביא חטאת בת דנקא. וקראו אשם לאמר שהוא בשני סלעים כאשמות החמורים, לרמוז לו שאם יהיה נקל בעיניו ולא יביא כפרתו שמם יהיה בעונו. וזה טעם אשם הוא אשום אשם לה'. יאמר כי הקרבן הזה אעפ"י שהוא בא על הספק אשם הוא, כי אשום אשם לה' היודע כל תעלומות, ואם אולי חטא לו יענישנו".

כלומר, אדם שידוע לו שחטא מצטער על החטא ורוצה לחזור בתשובה; לעומתו, אדם שלא ברור לו שחטא לא מצטער כמו האדם שידוע שחטא. בכדי להצילו מעונש (שכן, קרבן אשם אינו מכפר על העבירה עצמה) התורה חייבה אותו בקרבן יקר יותר, בעזרתו ישכנע עצמו להצטער על המצב בו הוא נמצא.

לסיכום, תפקידו של האשם הוא לשמור על האדם מעונש, להתמודד עם המצב הרוחני בו אותו אדם נמצא ולחזק אותו. לפי זה יתכן לומר שאדם שבא על שפחה חרופה במזיד נמצא במצב רוחני הראוי לתיקון ולכן הוא מביא קרבן אשם.

הרב ירון בן צבי